Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום ג', 17/10/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
נתן זך - שיר לאוהבים הנבונים - סיקינג

שיר לאוהבים הנבונים

ראשי > ספרות > שיר לאוהבים הנבונים

כותרת השיר

כותרת השיר מושכת תשומת לב בשל היותה צירוף של ניגודים (אוקסימורון- צמד מילים בעלות משמעות ניגודית): אהבה ותבונה. אהבה מקורה ברגש ותבונה, מקורה בשכל.
באהבה יש ספונטניות וחוסר שליטה, בתבונה יש תכנון וחישובי תועלת. אם כן, כותרת השיר היא צירוף מוזר "אוהבים נבונים" ומעוררת תחושה כי המשורר מהתל בקורא.

בית א'
בית זה מציג את המאפיינים הכלליים של הזוגיות המתוארת בשיר:

1. ימיהם בנעימים יחלפו
2. גם ברצתם לשאול לא יזקינו
3. נצח לא יפרדו, יחד יהיו
4. בבית אחד.

לכאורה הכל טוב, אך בבדיקה מעמיקה מחברת האירוניה. במילה נעימים יש שגרה ושעמום ואין ריגוש של אהבה. "ברצתם לשאול" - זהו רמז לבעיות סמויות שאין להן רמז על פני השטח. למרות הכל הזוג דבק זה בזה עד אובדן זהות אישית: "יחד יחיו בבית אחד".

בית ב'
בית זה עובר מהמבט הכללי אל תיאור מפורט של שגרת חיי בני הזוג, במיוחד שגרת לילותיהם. התנהגות בני הזוג בלילה על מיטותיהם נוגדת את הציפיות לבני זוג נאהבים. אין כאן תאור של לילות אהבה אירוטיים, אלא התנהגות רובוטית, חסרת רגש החוזרת על עצמה מדי לילה:

1. על משכבם באין מילה
2. ביד אחת את המנורה יכבו
3. יחד יעצמו עינהם
4. זה את זה יברכו

בזוגיות המתוארת יש הרבה נימוס ופעולות מיכניות ואוטומטיות, זוהי אהבה של תבונה ושיקולים.
הילדים שוליים באהבה זו: "את נשמת ילדיהם שומעים שעון ורוח חצות" - הפסיחה בין שתי השורות האחרונות מדגישה את שוליות הילדים באהבה זו ורק השעון ורוח החצות הם השומעים את הילדים.
על פני השטח מתוארת אהבה אידיאלית ורומנטית, אך בקריאה שנייה רואים את מגרעותיה ואת חסרונותיה. שני האוהבים הופכים לאחד - הדבר מודגש בריבוי פעלים (יאהבו, יחלפו, יחיו) ובאירוניה מוסיף המשורר: "ביד אחת את המנורה יכבו"- בנוסף לאור המנורה יש כאן רמז לעצימת עיניים ולהתכנסות פנימית מפני העולם החיצוני.
הם כל כך ביחד עד כי אינם שומעים את הרעשים החיצוניים ואף לא את רעשי ילדיהם.

בית ג'
בבית זה מתמקד המשורר ביחסי בני הזוג והעולם החיצוני סביבם. בבית זה מבינים בני הזוג מדוע זכו לכינוי "נבונים" ומדוע בחרו לחיות יחד כזוג אוהבים בבית אחד. השיקול ההגיוני מאחורי היחד הוא הצורך להתגונן מפני הסכנות האורבות בחוץ: "בחוץ קר ורוח ומצפים למטר". הם הפכו את ביתם למבצר ולבועה בו הם מסתגרים.
המסקנה: בני הזוג דביקים זה בזה מתוך חולשה ולא מתוך כוח, כמו המשורר, כך גם הם מונעים ע"י המצוקה ולא ע"י השפע. בבית זה פונה המשורר ישירות לאוהבים בגוף שני, בתחושה של בהילות: "השארו חבוקים".
הבית השלישי שונה משאר הבתים משתי סיבות:
א. בבית זה נוטש המשורר את עמדתו כמתבונן מהצד ולפתע מתערב בנעשה, פונה לזוג ונותן להם הוראות איך לנהוג - "השארו חבוקים".
ב. ככל שהמשורר מגלה מעורבות בחיי הזוג קטנה הציניות והאירוניה, בשורה האחרונה עוברים מהזוג אל המשורר, תוך יצירת השוואה בינהם: שניהם זהים בנסיון הנואש להתמודד עם משברי העולם.
המשורר מתמודד באמצעות שיריו והאוהבים מתמודדים באמצעות ה"יחד" והדבקות זה בזה, לכן העצה המסיימת את השיר "הישארו חבוקים" - אין בה ציניות ואין בה אירוניה.

המבנה והאומנות

בשיר שלושה בתים. כל בית פותח באותה שורה: "שיר לאוהבים הנבונים".
בית א' עוסק באיש ואישה.
בית ב' עוסק באיש, אישה וילדים.
בית ג' עוסק באיש, אישה, ילדים ועולם.
אפשר לחלק את השיר גם בחלוקה אחרת: ימים מול לילות, פנים מול חוץ.

בבית ג' ישנה חריזה המדגישה את המשורר:
בחוץ קר > מטר > מאוחר > וגם המשורר ממוצקה... שר.
הרעיון: המשורר, למרות שהוא בחוץ וקר (קשה לו ההתמודדות) והוא לבד, הוא בכל זאת שר!
למרות שהמשורר הוא דמות חיצונית ושולית הוא מופיע בסוף השיר ומטביע את חותמו ואת אמירתו הסובייקטיבית על השיר.

בבית א' - השורה "שיר לאוהבים הנבונים" מעוררת תמיהה ואירוניה בצירוף הניגודי אוהבים ונבונים.
בבית ב' - השורה "שיר לאוהבים הנבונים" דורשת פירוט, איך נראה עולמם ואיך נראים חייהם (ימיהם ולילותיהם) של אוהבים אלו?
בבית ג' - השורה "שיר לאוהבים הנבונים" מקבלת הסבר ונימוק. מדוע הם נבונים ומדוע בחרו לחיות יחד בבית אחד. 

פסיחות- בשיר יש ריבוי של פסיחות:

* בסוף הבית השני: להדגשת ההתכנסות הפנימית של האוהבים אשר מונעת מהם אפילו את שמיעת קולות ילדיהם.

* בסוף הבית השלישי: תפקיד הפסיחות המרובות להעביר את המשורר ממעמד של צופה מבחוץ המביט באירוניה ובציניות על זוג הנאהבים שהוא פונה אליהם ישירות (בגוף שני) ונותן להם עצה לחיים: "הישארו חבוקים".

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved