Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום ב', 18/12/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
בראשית - פרק יח' - סיקינג

בראשית פרק יח'

ראשי > תנ"ך > פרק יח'

הכנסת האורחים של אברהם

מפס 1-2 עולה קושי והוא: בפס' 1 כתוב "וירא אליו ה' באלוני ממרא", ואילו בפס 2 כתוב "וירא והנה שלושה אנשים ניצבים לפניו". השאלה שנשאלת היא- את מי ראה אברהם, את ה' או את שלושת האנשים?

א. יש הטוענים כי פס' 1 היה צריך לסיים את פרק יז', והסיבה- פרק יז' מסתיים בכך שאברהם נימול ואילו הפס' הראשון בפרק יח' מספר על התגלות ה' לאחר המילה, כלומר- ה' מקיים את מצוות ביקר חולים לאחר שאברהם מל את עצמו. לפיכך טוענים החוקרים כי פרק יח' צריך היה להיפתח בפס' 2.

ב. יש הטוענים כי בפני אברהם היו שתי התגלויות חופפות בעת ובעונה אחת, כלומר- אברהם היה באמצע התגלות האל אליו, כשלפתע ראה 3 אנשים ואז עזב את התגלות האל ורץ לקבל את פני האורחים. מכאן למדו חז"ל על חשיבותה של מצוות הכנסת אורחים, והם אף אמרו כך- "גדולה מצוות הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה" (התגלות האל).

ג. יש הטוענים כי לפנינו מעין כלל ופרט. בפס' 1 מסופר לנו על התגלות האל ובפס' 2 מסופר לנו באיזה אופן התגלה האל אל אברהם. הוא התגלה בעזרת 3 אנשים שהיו בעצם מלאכים. חשוב לציין כי דמותו של האל במקרא לובשת צורה והוא מתגלה לבני האדם באופנים שונים- מלאכים, עמוד ענן, עמוד אש...

ד. יש הטוענים כי הסיפור מורכב משני סיפורים הנובעים ממקורות שונים. ע"פ מקור אחד הבשורה על הולדת בנו של אברהם נאמרה ע"י האל, וע"פ מקור אחר הבשורה נאמרה ע"י מלאכי ה'. הסופר המקראי, שהכיר את שני המקורות, משלב אותם בסיפורו, ולכן אנו מוצאים חילופים בין לשון יחיד ללשון רבים.

המחבר המקראי רוצה לתאר בפנינו את היות אברהם מכניס אורחים מושלם. הוא עושה זאת דרך תיאור מעשיו ודבריו. ישנם מספר אמצעים אומנותיים בהם משתמש המחבר להאיר את תכונת הכנסת האורחים:

1. המחבר משתמש בשורשים של המילים המנחות- ר.ו.צ, מ.ה.ר, כדי לתאר את המהירות והזריזות שבהכנסת האורחים בה נוקט אברהם. דוגמאות: פס' 2- "וירוץ לקראתם", פס' 6- "וימהר אברהם האוהלה", "ויאמר מהרי", פס' 7- "ואל הבקר רץ אברהם", "וימהר לעשות אותו".

2. אברהם מציע מעט מאוד אוכל לאורחיו, רק מעט לחם ומים, אך בפועל הוא מגיש לאורחיו מכל טוב- בשר, חמאה, חלב וכו'... השאלה שנשאלת היא- מדוע יש פער בין מה שהציע לאורחיו לבי מה שהגיש בפועל? והתשובה- אברהם פחד כי אם יציע לאורחיו שפע של אוכל הם לא ירצו להטריחו, לא ירצו להתארח ואז אברהם יחמיץ את מצוות הכנסת האורחים.

3. אברהם מפעיל את כל בני המשפחה בהכנסת האורחים, לדוגמא- הוא שולח את אשתו לאפות עוגות מן החומרים המשובחים ביותר (קמח, סולת). אברהם עצמו רץ להביא בן בקר צעיר ורך למרות שהיו לו עבדים שיכלו לעשות זאת במקומו, וכן נותן לנער לבשל את בן הבקר שבחר בעצמו. (יש טוענים כי הנער הוא ישמעאל, בנם של אברהם והגר).

4. אברהם אינו מסתפק בכך שמגיש להם את האוכל, אלא עומד לידם ומשגיח שיאכלו את מה שהגיש.

5. המחבר משתמש בשרשרת של פעלים כדי להראות את פעולותיו הרבות של אברהם לכבוד אורחיו.

בפס' 9-16 אנו רואים כי 3 האנשים שהתארחו באוהל אברהם הם למעשה מלאכי ה'. אברהם אינו קולט זאת גם בשעה ששואלים אותו "איה שרה אשתך". למרות שידעו את שמה של אשתו הוא אינו חושד בכלום כיוון שחשב שאלה כבר התארחו בעבר אצלו. רק כאשר אחד הדוברים מכריז כי שנה מהיום ייוולד לו ולאשתו בן, אברהם מתחיל לקלוט כי אורחיו הם בעצם שליחי האל. שרה, ששמעה את הבשורה משום שפתח האוהל היה מאחורי העץ בו ישבו האנשים, צוחקת בקרבה וחושבת בליבה- "אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן", כלומר- כנגד כל חוקי הטבע לא יכול להיות ששרה תלד משום שחדל להיות לה מחזור, היא עברה את גיל הפוריות, וגם כאשר הייתה נערה לא נכנסה להריון, ובנוסף בעלה זקן ואינו יכול להוליד ילדים. ה', שיודע הכל, פונה בשאלה אל אברהם "מדוע זה צחקה שרה לאמור האף אומנם אלד ואני זקנתי". אנו רואים שה' אינו רוצה לגרום לסכסוך משפחתי בין אברהם לשרה, ולכן אינו מספר לו מה שרה אשתו חושבת אודות תפקודו הגברי, אלא רק מה ששרה חושבת אודות תפקודה. בהמשך שואל אותו האל- "ההיפלא מה' דבר...", כלומר- האם יש דבר שאין ביכולתו של האל לעשות? לאחר מכן ה' חוזר שוב על הבטחתו כי שנה מהיום יהיה להם בן משלהם. שרה, שנבהלת מכך שהאל גילה את ספקותיה לגבי יכולתו, מכחישה כי צחקה, אך ה' מעמיד אותה במקומה.

החל מפס' 17 נראה מה היה תפקידם של שני המלאכים האחרים, לאחר שהמלאך הראשון סיים את שליחותו. ע"פ דברי חז"ל "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות".

בפס' 17 ה' שואל שאלה- האם הוא יסתיר את תוכניותיו מאברהם? והתשובה היא שלילית. לכך יש כמה סיבות:

א.      סיבה המצוינת בספר עמוס, פרק ג', פס' 7, שם נאמר כי האל תמיד משתף את עבדיו הנביאים בתוכניותיו. מבראשית, פרק כ', פס' 7, אנו למדים כי אברהם מכונה נביא. כידוע, תפקידו של הנביא הוא לא רק להעביר את דבר האל אל העם, אלא גם להעביר את דבר העם אל האל. אומנם לאברהם עדיין אין עם, אך בכל זאת הוא מרגיש עצמו ערב לגורל האנושות.

ב.      בפס' 18-19 ישנה תשובה נוספת מדוע האל מחליט לשתף את אברהם בתוכניותיו הקשורות להשמדת סדום ועמורה. ה' אומר שאברהם נבחר להיות אבי האומה הנבחרת אשר מיועדת לרשת את הארץ, לכן עליו לדעת מדוע ה' עומד להשמיד חלקים אלה בארץ כנען, והסיבה- על אברהם ללמד את בניו ללכת בדרכיו כדי שבניו לא יחזרו על אותן טעויות שעשו תושבי סדום ועמורה. במידה וזרעו של אברהם יחטא באותם חטאים, סופו יהיה כסופם של תושבי סדום ועמורה.

בפס' 19 ישנו קושי של ייתור. כידוע, דרכו של המחבר לקצר בדבריו, אז למה המילה "למען" מוזכרת פעמיים? התשובה- תפקידה של המילה "למען" בפעם הראשונה היא כמילת תכלית, אברהם נבחר למען תכלית מסוימת, ואילו בפעם השנייה תפקידה של המילה "למען" היא במובן של תוצאה- אם זרעו של אברהם, שנבחר להיות אבי האומה, ילך בדרכי האל, התוצאה תהיה שכל הבטחות האל שניתנו לו תתממשנה.

בפס' 21 ישנו קושי תיאולוגי, דתי-אמוני, כתוב כי ה' אומר כך- "ארד נא ואראה..." הרי ה' הוא כל יכול ויודע הכל, הכיצד זה עליו לרדת מן השמיים כדי לדעת אם תושבי סדום אכן חוטאים? תשובת חז"ל- "דיברה תורה בלשון בני אדם". פירוש הדבר- המסרים של התורה מופנים לבני אדם, ולכן מייחסים לאל תכונות אנושיות. המסר הוא- אפילו האל, לפני שהוא דן בדיני נפשות וחורץ את גורלן, הוא לא יורד מבחינה פיזית, אלא יורד כדי לבדוק את הפרטים הקטנים ביותר על מנת לדעת אם גורל האנשים נחרץ למוות, או להעניש אותם בדרכים אחרות. כך גם השופטים, שהם בני אדם, לפני שהם דנים בגורל נפשות עליהם לחקור ולבדוק את הפרטים הקטנים ביותר כדי לא לעשות עוול בשיפוט משום שבישראל כל אדם הוא עולם ומלואו.

אברהם, בניגוד לנוח, חש עצמו ערב לגורל האנושות והוא מנסה בכל כוחו להציל את תושבי סדום ועמורה. הטענה הראשונה שלו היא- "האף תספה צדיק עם רשע?" מכאן אנו למדים כי אברהם אינו בעד גמול קיבוצי, אלא בעד גמול אישי. לדעתו של אברהם, אין זה מוסרי להשמיד את הצדיקים עם הרשעים, אלא יש להעניש רק את מי שחטא. הטענה השנייה של אברהם היא- "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" ה', שמבקש מאברהם בפס' 19 לחנך את בניו אחריו לעשות משפט צדק, אינו עושה משפט צדק בכך שרוצה להשמיד את הצדיק עם הרשע גם יחד? אברהם מנהל משא ומתן עם ה' להצלת סדום ועמורה. כאשר הוא מבין כי אין מניין של אנשים צדיקים, הוא "פורש" ומאפשר לה' לעשות את מבוקשו, כלומר- להשמיד את סדום ועמורה.

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved