Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום ש', 24/06/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
מלכים ב' - פרק ה' - סיקינג

מלכים ב' פרק ה'

ראשי > תנ"ך > פרק ה'

נעמן, שר צבא מלך ארם חולה בצרעת. נערה ישראלית מספרת לו כי הנביא אלישע יכול לרפאו. נעמן הולך לאלישע, וזה מרפא אותו, ללא תמורה, בטקס מאגי במימי הירדן. גיחזי, משרתו של אלישע, רודף אחרי נעמן ומבקש ממנו שכר במרמה. אלישע מתרגז על משרתו ומעביר אליו את הצרעת. מטרת הסיפור היא להפיץ בעולם כולו את האמונה ב-ה'. פס' 1 – 2 – המצג הולך ומונה את המשתתפים  בסיפור: מלך ארם, נעמן שר צבאו ונערה ישראלית. מפתיחת  הסיפור "ונעמן" ברור כי נעמן הוא גיבורו הראשי, ומאזכור מחלת הצרעת שלו עלינו ללמוד כי בכך יעסוק הספור. מהמשפט: "כי בו נתן ה' תשועה לארם" אנו למדים כי ה' הוא אוניברסלי, והוא מנהל את ההיסטוריה העולמית.

 

פס' 3 – 7 – בניגוד לנעמן, המתואר כ"איש גדול" השבויה הישראלית נקראת "נערה קטנה". יש כאן מעין לעג סמוי לנעמן הנוכרי. מה שהוא הגדול אינו יודע, יודעת נערה ישראלית קטנה: בישראל יש נביא היכול לרפא את צרעתו. הנערה היא גבורה משנית. תפקידה לקדם את העלילה ולהאיר את נעמן באור מגוחך. נעמן מקבל את דברי הנערה. הוא פונה למלכו ומקבל ממנו רשות לצאת לישראל. מלך ארם שולח "ספר" כלומר איגרת, למלך ישראל, וכמו כן זהב ומתנות רבות, ובלשון תקיפה דורש ממנו לרפא את נעמן. יש לשים לב שהאיגרת נשלחת למלך ישראל, ולא לאלישע, אולי מכיוון שלא לכבוד המלך הארמי להתעסק עם נביא הנמנה על "פשוטי העם". לאחר שמלך ישראל קורא את האיגרת הוא קורע את בגדיו. הוא יודע שהוא איננו אלוהים, ואין בכוחותיו לרפא את נעמן, ואין זאת אלא שמלך ארם מחפש תואנה להתקיף אותו "כי מתאנה הוא לי".

 

פס' 8 - 14 – בניגוד לחרדה שאחזה במלך ישראל, מפגין אלישע בטחון מוחלט. הוא מבקש להביא אליו את נעמן. זה מגלה יוהרה רבה, מגיע לביתו של אלישע "בסוסו וברכבו" ומצפה שאלישע יגלה כלפיו כבוד ויצא אליו. אלישע לא מתרגש מנעמן ושולח אליו שליח, המסביר לו כי על מנת להירפא עליו לטבול שבע פעמים במימי הירדן. נעמן מתרגז מאד על אלישע, וזאת מכמה סיבות: ראשית, בגלל שלא יצא לקראתו ולא חלק לו כבוד. שנית, נעמן ציפה כי אלישע יצא וייגע במקום הפצע, תוך הכרזת שם ה', והפצע יירפא מיד. שלישית, נעמן משוכנע שמימי נהרות ארם טובים בהרבה ממימי הירדן, ולמה לו לטבול בירדן דווקא? עבדי נעמן, שגם הם דמויות משנה המקדמות את העלילה ומאירות את הגיבור באור מגוחך,  משכנעים את נעמן לעשות כדברי הנביא: הרי לו היה אומר לך לעשות דבר גדול  – היית עושה, על אחת כמה וכמה שהוא מבקש ממך לעשות דבר של מה בכך. נעמן נעתר להפצרות עבדיו (שוב, העבד חכם מהאדון!), טובל בירדן שבע פעמים ונרפא לחלוטין: "ובשרו כבשר נער קטן, ויטהר".

 

פס' 15 – 19 – נעמן חוזר עם כל הפמליה שלו לאלישע. הוא מבין כי ריפויו הוא מעשה ידי אלוהים. הוא מכריז על אמונתו ב-ה' , שאין כמוהו בכל הארץ. נעמן מציע לאלישע מתנות, אבל אלישע מסרב בכל תוקף לקחתן. הוא רוצה שנעמן יישאר באמונתו כי ריפויו הוא מעשה אלוהי, ולא מעשה מאגי כלשהו של הנביא עצמו, שנעשה כדי להרוויח ממנו כסף. נעמן מבין כי אלישע נחוש בדעתו שלא לקבל מתנות ועל כן הוא מבקש מממנו שתי בקשות: האחת, רשות לקחת על שתי פרדות אדמה מאדמת ארץ ישראל, כדי לבנות באמצעותה מזבח בארם, על מנת להקריב קורבנות אך ורק ל-ה'. השנייה , נעמן מבקש מאלישע לסלוח לו מראש על כך שכאשר ילך עם מלך ארם למקדשו של האל רימון, הוא יצטרך להשתחוות לאל זה, למרות שהוא כבר לא מאמין בו, זאת כדי לא לפגוע במלך. אלישע לא משיב ישירות לבקשותיו של נעמן, אלא אומר לו "לך לשלום". יש פרשנים הרואים בכך הסכמה שבשתיקה. הפרשנים המסורתיים נוטים לפרש את דברי אלישע כמבטאים סירוב לבקשותיו של נעמן, בגלל סיבות הלכתיות, ולא ארחיב על כך.   

 

פס' 20 – 27 – כאשר גיחזי, משרתו של אלישע , מבין כי אלישע רפא את נעמן ללא תמורה, נעורה בו תאוות בצע. הוא רודף אחרי נעמן, בתקווה לקבל ממנו חלק מהמתנות שייעד לאלישע. נעמן חולק כבוד לגיחזי, משתחווה לו ומברכו לשלום. גיחזי משקר וטוען שנשלח על ידי אלישע לקחת ככר כסף ושתי חליפות בגדים עבור שני בני נביאים עניים. גיחזי מעניק לו שתי ככרות כסף ושתי חליפות בגדים, ושולח את עבדיו לעזור לגיחזי לשאת את המשא. כאשר גיחזי מתקרב לעירו הוא מחביא את שללו באחד הבתים. אלישע שואל את גיחזי שאלה רטורית: "מאין גיחזי", אבל גיחזי לא מקבל על עצמו אחריות על מעשהו ומשקר לאדונו. אלישע, אשר ראה בעיני רוחו את מה שקרה בין גיחזי לנעמן, מעניש את גיחזי בעונש של "מידה כנגד מידה" ומעביר אליו, ולבניו אחריו את צרעת נעמן. חומרת העונש מוסברת בכך שגיחזי פגע הן בשמו של ה' והן בשמו של אלישע. הוא נשבע בשם ה' (פס' 20), משקר לנעמן בשם אלישע, ועלול היה להפריע לנביא במשימתו להפוך את האמונה ב-ה' לאוניברסלית.

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved