Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום א', 17/12/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
א.ב יהושוע - המאהב - סיקינג

המאהב

ראשי > ספרות > המאהב

רומן- יצירה ספרותית רחבת היקף. הרומן יכול לתאר תקופת חיים שלמה ומאפשר לכלול דמויות עגולות ולהעמיק באפיונן. הקורא יכול ללמוד באופן יסודי על הדמויות. הרומן יכול לפתח עלילה סבוכה ומאפשר צירוף של מספר עלילות. "המאהב" בנוי בשיטת הרשומון- העלילה מוצגת מעיניים של כל דמות בסיפור. הוא בנוי ממונולוגים של שש דמויות, כשהרומן נותן פתחון פה והזדמנות לדמויות שבד"כ היו בשוליים כמו: זקנה, ערבי, ילדה. לכל אחד יש את הסיפור שלו כאשר העלילות מצטלבות והרומן מבוסס כולו על הבנתו של כל אחד את המתרחש. הצגת ההתרחשות מכמה נקודות תצפית מעלה את רמת המהימנות של הדמויות. התקופה בה מתרחש הרומן היא כמה חודשים לפני מלחמת יום כיפור וממשיך גם קצת אחריה. המקום הוא העיר חיפה. הרומן מציג חברה במשבר דרך סיפור של שש דמויות בתוכה. כל אחת מהדמויות נמצאת על צומת דרכים בחייה ועוברת חוויות של חיפוש ובלבול. באופן זה קיימת הקבלה בין המצב של היחיד ומצבה של החברה המתפרקת כאשר הבית הפרטי הוא מטונימיה- חלק המייצג שלם, לבית הלאומי.

אדם- בודד, חסר בטחון. שם מייצג כל אדם. איש סגור ומופנם, פשוט, לא משכיל, מוסכניק, מתקשה לתקשר ולהיפתח, מעדיף לשתוק ונוהג בביטול עצמי. אדם כשמו מייצג כל אדם בחברה. דמות מופנמת ומנותקת מהמשפחה. שיטת המונולוג שמבטאת חוסר קשר הולמת את אישיותו, כך שהקורא מתוודע לעולמו הפנימי שבניגוד לכישורים החברתיים שלו, הוא עולם עשיר. שפתו בהירה ורהוטה אך הוא לא מצליח להוציא החוצה את הפנימיות. אדם ואסיה זרים זה לזה אך חיים זה ליד זה. שנות חייהם כשנות חיי המדינה, חייהם משקפים את מצב המדינה. עם השתפרות המצב הכלכלי בא הניתוק במצב המשפחתי וכן התדרדרות מבחינת הערכים הציוניים. אדם מסתגר יותר ויותר במוסך על חשבון קשרים משפחתיים. כמו כן אדם עובד בעצמו פחות ופחות כאשר פועלים ערביים תופסים מקום מרכזי במוסך. למעשה כאן מתבטלת "העבודה העברית" דבר המדגיש את התרופפות הערכים. אדם הוא בעל מוסך מצליח אך חייו האישיים ריקים מתוכן וחסרי ערך. אדם מייצג דור שפרח מבחינה כלכלית והתעשר, ולא רואה שהקרקע נשמטת תחת רגליו. לאורך כל העלילה, הדמויות כולן סובבות סביבו ומושפעות ממנו. המצב במוסך משקף את הלך הרוח במדינה. היהודי מרגיש ריבונות על הארץ ובטחונו העצמי גורם לו להרוס שוב ושוב את מה שבנה.

דאפי- מסתגרת בחדרה, מתנתקת כדי להיות לבד. החדר הפרטי חסר סדר כמו חייה. זה המקום בו היא יכולה להרגיש בטוחה. דאפי מחפשת קשר ממשי ובביתה היא אינה מוצאת אוזן קשבת. תחושות של ריקנות שמובילות לאדישות ולהרס עצמי. במהלך הסיפור חלה התדרדרות במצבה והיא שבה ומתכנסת בתוך עצמה. בביה"ס  היא מרגישה לא שייכת ומרבה להתנתק בשינה. לא מוצאת בחברותיה עניין אמיתי ומחפשת קשר עמוק יותר. כך גם בביתה אין יחסים כנים. המונולוגים של דאפי, תלמידת תיכון בכיתה י', הם מעיין דיאלוג פנימי, יומן אישי של מתבגרת  שמתעמתת עם סביבתה ועם עצמה. הגיל מאופיין בחוסר תקשורת עם המשפחה, התכנסות וניסיון של המתבגר לעצב את עולמו, ולכן המונולוג הוא אמצעי מתאים מכיוון שדרכו ניתן ללמוד על חיי הנפש של הדמות. דאפי נולדה ללא תשוקה לאחר מות אחיה ובאה לעולם כדי למלא את החלל שנפער במשפחה ולפצות את אדם על רגשות האשמה על מות בנו. הניתוק הרגשי מההורים מתבטא באופן פיזי בניתוק משאר הבית. השתיקה מאפיינת את הבית, חוסר יכולת לתקשר, בדידות ודיכאון. דאפי לא משלימה עם המצב ומנסה למצוא לעצמה מקומות לקשר (נעים, ההסתובבות בלילות). היא סובלת מבעיות שינה ומנהלת חיים כפולים. ההורים לא מכירים אותה והיא לא מכירה את הוריה. גם בבי"ס היא מתנתקת, משתעממת, מתחצפת ונמשכת אל המיוחד השונה ובגלל זה נקשרת לנעים.

אסיה- אסיה בת 45. שמה הוא אירוני כיוון שמקורו מארמית ופירושו "מרפא" ובאופן אירוני אסיה לא מביאה מרפא למשפחתה. אסיה מנותקת מהמציאות, חווה אותה דרך ההזיות והחלומות שלה. השינה היא דרך לברוח ולהתנתק מהמציאות. אסיה גדלה במציאות מתפוררת ובצילו של אב מדוכא ששרת במשרד הביטחון והודח לאחר שהואשם בבגידה. אסיה למעשה התחברה לאדם כדי לברוח מהבית ומהאווירה המעיקה. הבריחה מאפיינת את חייה שוב ושוב: מאהב, בית אביה, חלומותיה. אסיה היא מורה להיסטוריה ודוקטורנטית, דבקה בעבר, מיושמת, חיה את חייה מתוך סיפורים של אחרים, כלומר ניזונה ממהפכות אך לא מחוללת שינויים בעצמה.

ודוצ'ה- משמעות השם ודוצ'ה ארמוזו בספרדית היא "חיים יפים", וכשמה כן היא, נאחזת בחיים. הדמות היא פסיבית ברוב הספר. ברוב העלילה, ודוצ'ה חסרת הכרה ומעשה, אבל היא מהווה ציר מרכזי סביבו נפגשות הדמויות: גבריאל  מגיע לארץ בגללה, המכונית שייכת לה, נעים גר אצלה, היא מניעה את העלילה בעצם נוכחותה. הרומן מתחיל במותה המדומה ומסתיים במותה האמיתי. תחייתה וחזרתה להכרה מחלקים את הרומן לשני חלקים. נולדה ב- 1881 תקופת העלייה הראשונה וחיבת ציון. בת היישוב הישן שעזבה את ירושלים ועברה לגור בבית ערבי נטוש בחיפה. שנות חייה חולשות על שנות המדינה מימי הציונות הראשונים ועד מלחמת יום הכיפורים ולכן ודוצ'ה מסמלת את מצבה של המדינה ואת תחייתה ומותה של הציונות. תחילה היא נמצאת במצב מעורפל וחסר הכרה. משפטיה קטועים והזויים. היא מדמה את עצמה לאבן שמסמלת את תחילת הבנייה של הארץ, אח"כ לצמח שמסמל את פריחתה של המדינה והרעיון הציוני, ולבסוף לחיה מסורבלת. בדיוק כמו המדינה, המילים האחרונות של ודוצ'ה הן:"הכול חלום מאכזב" . הדברים מבטאים את האכזבה מהרעיון הציוני ומדור הבנים שנוטש את האידיאל. ודוצ'ה מסמלת את הטרגדיה הציונית.

נעים- נער בן 15 המייצג את החברה הערבית. הגיע לחיפה אחרי שאביו שלח אותו לפרנס את המשפחה. אחיו של נעים לומדים, ונעים עצמו נמשך להשכלה. הוא מדבר עברית רהוטה ובקי במנטאליות ובשירה היהודית. נעים בא ממשפחה פטריארכאלית (האב ראש המשפחה). נעים נקרע בין 2 הזהויות: הוא לא מרגיש ערבי עד תום כיוון שהמנטאליות והתרבות היהודית מרתקים ומושכים אותו. מצד שני הוא אינו מרגיש יהודי כיוון שמסתכלים עליו ברשלנות ומטיחים בו האשמות על הפיגועים. לכן הוא נזהר ליד יהודים. אחיו עדנאן הצטרף לארגון טרור והשתתף בפיגוע באוניברסיטה, בה הוא נקם לאחר שלא קיבלה אותו. נעים בתחילת הרומן מתואר כאדם מסוגר, מכונס ומופנם וככל שמתקדם הרומן כך הוא נפתח ומשנה יותר, ומרגיש טוב יותר עם הזהות שלו.

גבריאל- בחור כבן 30, חי הרבה מאוד שנים אצל ודוצ'ה בילדותו אחרי שאמו נהרגה ואביו נטש אותו. בשלב מסוים עבר לפאריס ל- 10 שנים. תקופה מסוימת שהה במוסד פסיכיאטרי. מייצג במידה מה את הצבר הישראלי: חסר ערכים ושורשים, מתייחס למדינה כמשהו לא מחייב, לא מרגיש זיקה אמיתית לארץ. הוא בא לארץ רק כדי לרשת את סבתו. בעצתו של אדם מתגייס לצבא, אך עורק מהחזית ובורח למאה שערים כדי למצוא שם מסתור. גבריאל מייצג את הלך הרוח של הצעירים שהתדרדרו מבחינה מוסרית. גבריאל אומר שהמדינה היא משהו מכביד. יש לו מונולוג אחד ארוך שבו הוא מספר את קורותיו במלחמה. שמו אירוני כיוון שגבריאל הוא שם של מלאך שגואל, ובפועל דמותו רק מסבכת את העלילה.

המונולוג כאמצעי- המונולוג הוא ערוץ חירום עבור האדם: באופן טבעי האדם שואף לקיים דיאלוג אך כשאין לו פרטנר אמיתי לשירה, הוא מסתגר בתוך עצמו ומנתק את ערוצי התקשורת. כל אחת מהדמויות ברומן שרויה במצב רגשי מורכב ומכונסת בעצמה:

אדם- לא מעורב בחייה של דאפי, מסתגר במוסך.

אסיה- לא מנהלת דיאלוג אמיתי עם דאפי, מסתגרת בקריירה.

חיי הנישואין שלהם מתפוררים, מורגש קור בבית- אווירה קודרת.

גבריאל- יורד מהארץ, עורק מהצבא, חסר כל ערכי מוסר.

שאר הדמויות משקפות את השבר בעולמן. כל המגעים במהלך הרומן הם עקרים. אף אחד לא מעורב בחיי השני, אין קשר בין הדמויות.

יגאל- נהרג בגיל שש. ילד חרש. אדם בנה לו מכשיר באמצעותו יכול להתנתק מהסביבה, אותו מכשיר שהוביל בסופו של דבר למותו של יגאל שלא שמה את המכונית שדהרה לעברו. יגאל משקף את מצבה של דאפי, את שאננותה של המדינה והמחיר של הניתוק וההתעלמות. המום שיגאל נולד איתו מסמל את הקשר הפגום בין אסיה ואדם, קשר שנבנה על בסיס רעוע. הוא היה אמור לגאול את המשפחה ולבסס את מערכת היחסים ביניהם. המכשיר שאדם בנה ניתק את יגאל מהסביבה, דבר שהביא לאסון. אי אפשר למנוע מיגאל את החיכוך והעימות עם החברה. החרשות הפיזית של יגאל היא למעשה סמל לחירשותן המנטאלית של כל הדמויות למציאות ולזולת, וגם סמל למדינה ולעם שלא הבחין בסכנה המתקרבת. הבן הפך להיות קורבן והמחבר מתריע מפני חירשות, התעלמות ואדישות כשהמקרה הפרטי מסמל את השבר הלאומי.

מוטיב החיפוש- ברובד הגלוי הרומן מתרכז בחיפוש אחר גבריאל שנעלם יומיים אחרי מלחמת יום כיפור. אדם מחפש אות חיים ממנו כל יום בתיבת הדואר של ודוצ'ה. הוא מחפש אותו בבתי חולים, ברשימות המשטרה, במדור נעדרים של הצבא, אצל קרובי משפחה בדימונה, בירושלים ובר"ג. אדם מחפש אותו בלילות תוך חילוץ מכוניות כשהוא מנסה למצוא שרידים למכונית של גבריאל. בסופו של דבר הוא נמצא בשכונה חרדית בירושלים.

ברובד הסמוי הרומן עוסק בחיפושים עצמיים ולאו- דווקא בחיפוש החיצוני. כל דמות בסיפור מוצאת לעצמה תחליפים, מנתקת מגע עם הסביבה הקרובה ומחפשת מגע אצל אחרים:

אדם-  מתנתק מאסיה ומדאפי, מסתגר במוסך, מבלה את הלילות מחוץ לבית ומצד שני מחפש קשר אצל טלי.

דאפי- מנתקת מגע עם ההורים, ישנה בשיעורים, מסתגרת בחדר ומצד שני מחפשת קשר עם נעים.

גבריאל- עסוק בבריחה, ירוד מהארץ, עורק מהצבא, בורח אל החרדים ומצד שני מחפש קשר עם אסיה.

אסיה- מנתקת מגע, עסוקה בעבודה, מתנתקת באמצעות חלומות, מחמיצה הזדמנויות לקשר עם אדם ודאפי ומצד שני מחפשת קשר עם המאהב.

נעים- מתנתק מהכפר, מהסביבה הערבית, מהמשפחה ומצד שני מחפש קשר עם דאפי.

ודוצ'ה- מאבדת קשר עם המציאות באופן פיזי (תרדמת) ומצד שני מחפשת קשר ע"י העיתונים ונעים.

אביה של אסיה- ניתק מגע מהמדינה ומהחברה ומצד שני מחפש קשר בלילות ע"י הרדיו עם ארצות אחרות.

המכונית- המכונית מסמלת את המדינה. היא הייתה קודם אצל ודוצ'ה, אח"כ אצל גבריאל ובסוף אצל החרדים. המכונית תוצרת אנגליה, סמל למנדט הבריטי ולהצהרת בלפור. צבעה המקורי כחול כצבע דגל ישראל. שעות המשבר שלה במלחמה כשהיא נצבעת בשחור, מסמלות את עיתות המשבר של המדינה. המכונית מגויסת למלחמה ואח"כ עומדת לרשות החרדים למרות שאינה שייכת להם. היחס של גבריאל למדינה הוא בעייתי: הוא יליד הארץ וכשהוא מציג את המכונית בפני אדם, הוא אומר שהיא לא שלו. מבחינה סמלית הוא מרגיש כך גם אל המדינה. במלחמה כשהוא מנסה להניע אותה לעיני כמה ערבים הוא בטוח שהם יחשבו שהוא גנב אותה, ובמקביל יחסו למכונית מקביל ליחסו הלא מחייב כלפי המדינה. במהלך הרומן קיימים ניסיונות לשקם את המכונית, למצוא אותה, לחלץ אותה. המדינה כמו המכונית: הרוסה, שבורה ולא שווה דבר. הרדיפה של אדם אחרי המכונית והמאהב מסמלת געגועים למה שהיא מייצגת, התקופה של ראשית המדינה- פריחה, בטחון ודו- קיום. בסוף הרומן המצבר שלה מתרוקן, אין לאדם מי שיחלץ אותו והוא תקוע, והיחד שאפשר לקרוא לו הוא הערבי, כלומר המדינה היא כלי שנועד להוביל אותנו ואם לא נשמור עליו , יאבד הכוח המניע. המסרים הסמויים (המחבר המובלע) מציגים את המדינה בשקיעתה ומראים את היהודי התקוע שלא יודע מה לעשות במדינה שלו. דור האבות מת, ודוצ'ה מתה, הדור הנוכחי מתפורר והקורא הוא זה שצריך לעשות חשבון נפש. אדם מחפש את שרידי המכונית דרך החילוצים ומוצא את שרידי המכונית צבועה לשחור ומגיע בדרך זאת לגבריאל.

הביקורת של הרומן- בתחילת הרומן שותל א.ב. יהושע סיפור קצר ושולי על חייל שנעלם במלחמה (גיורא). דרך הסיפור הזה אנו למדים על הביקורת המובלעת של המחבר על המדינה והמלחמה. ההורים של גיורא שנעדר בטוחים שהוא היה גיבור שמת במלחמה. אדם מעלה אפשרות נוספת שחורגת מהמוסכמות המקובלות: אולי אותו צעיר החליט לעזוב הכול ולעבור לארץ אחרת. זאת פעם ראשונה ביצירה ספרותית עברית, שעולה ביקורת נגד הצבא, ועולים פחדים של הדור הצעיר ביחס לצבא. עד אז נתפס הדור המתבגר כמחוסן, חזק, דרוך למלחמה. הצבא הישראלי הסתיר את הפחדים שלו מהמוות, מהגיוס ומהמלחמה. א.ב. יהושע חושף אותם, הוא מעלה את נושא ההקרבה למען המדינה ולכן גם עולים מספר סימני שאלה. בנוסף לכך הוא תוהה אולי יש אלטרנטיבה למדינה שלנו, אולי הדור הצעיר כבר לא מוכן להיאבק עליה. במובן הזה א.ב. יהושע שובר טאבו, ומעלה ספקות ביחס למדינה. הוא שובר מוסכמות כדי לעורר אצל הקוראים מחשבה נוספת.

הביקורת של דאפי- דמות נוספת ששוברת את החשיבה המקובלת היא דאפי. דאפי כנערה מתבגרת שוברת את המוסכמות- ודור חדש שאינו רואה את קיומה של המדינה כדבר מובן מאליו ומרשה לעצמו לערער את החשיבה המקובלת. אסיה מלמדת על תקופה שבה הארץ מסמלת ברירת מחדל, כמקום היחידי שניתן להגיע אליו. דאפי מרגישה צורך עז להגיב ולהתנגד. היא מנסה כל השיעור להצביע ולומר את הדברים, היא חייבת להביע את עמדתה, אך אסירה לא נותנת לה לומר את דבריה. ברובד הסמוי- מדובר בדעה שכל הזמן ניסינו להתכחש אליה. דאפי מעלה בזמן השיעור ביקורת חריפה למציאות, למלחמות, ומערערת על כך שהמדינה מקנה בטחון לאדם- היא חושפת את פניה האמיתיים של החברה. דאפי מעיזה לשאול את השאלה שנוגעת לקיום שלנו בארץ, וגם הסיפור של גיורא מראה שיש אלטרנטיבה למדינה ואם לא נשמור עליה אנשים יעזבו אותה. המדינה היא כלי שיש לתחזק אותו. המחבר המובלע לא נותן פתרונות כיצד לתקן ולשפר את המדינה אלא הוא נותן לקרוא קריאה, להתמודד.

המאהב כסמל- הרומן מציג שלושה מאהבים:

(1) המאהב ברומן הוא גבריאל- אדם מכנה אותו מאהב וכך גם דאפי.

(2) אחרי שאדם שוכב עם טלי הוא אומר על עצמו: "הנה אני מאהב שמחפש מאהב"- ולכן גם אדם מאהב.

(3) כשדאפי שוכבת עם נעים היא אומרת לו: "בוא אלי מאהב שלי"- ולכן גם נעים מאהב.

המאהב הוא סמל ברומן לפריצת נורמות, לחריגה מהדפוס המקובל ולאיזשהו משבר חברתי. מאהב הוא משהו חולף, לא מחייב, לא קבוע. לאורך כל הרומן יש הקבלה בין היחס של הגברים אל המדינה לבין היחס שלהם אל האישה. גבריאל מתייחס אל הקשר שלו עם אסיה באופן לא מחייב, הוא בא, הולך ועוזב. הוא לא מזכיר אפילו פעם אחת במהלך המונולוג שלו את הקשר שלו עם אסיה, באותו אופן אפשר לראות שהוא מרשה לעצמו לעזוב את הצבא כפי שעזב את אסיה ללא הודעה מוקדמת וללא אחריות.

נעים וגבריאל שניהם ילידי הארץ. נעים הוא איש א"י, מחובר אל השורשים, קשור אל האדמה, המסורת ואין כוח שיוכל להרחיק אותו מהמקום. גבריאל מצוי בקשר רופף עם הארץ, לא מרגיש אליה מחויבות אמיתית. מהבחינה הזו גבריאל הוא המאהב ונעים הוא האוהב כלפי הארץ וכלפי האישה. כאן עומד ההבדל בין היהודי התלוש יחסו אל המדינה, שלא מכיר בחובותיו, מול הערבי, בעל רגש חזק למקום. לא במקרה בחר הסופר לסגור את הרומן במונולוג שלו. נעים חוזר אל הכפר מלא תקווה, אופטימי, ומי שמוצג תקוע וחסר אונים זה אדם (עם המצבר המרוקן). כלומר כאן מוצג השורשי הפשוט מול המנותק, המתלבט וחסר הביטחון. במשפט הראשון של הרומן אומר אדם "במלחמה האחרונה איבדנו מאהב"- הוא מדבר בגוף ראשון רבים, המאהב הוא מעבר לאדם פרטי, מדובר בעם שאיבד את מדינתו מכיוון שהפך למאהב שלה ולא אוהב שלה. הרומן מתייחס אל הקולקטיב שחווה מלחמות ולא במקרה הוא נטוע בתקופת מלחמת יום כיפור.

הרובד הפוליטי- הרומן נכתב על רקע מלחמת יום כיפור. מדובר בתקופה של משבר עמוק וערעור הביטחון האישי והלאומי. במלחמת ששת הימים התחזק הצבא, הייתה תחושה של אופוריה בעם.

מלחמת ששת הימים, יוני 1967, מלחמה בשלוש חזיתות:מצרים, סוריה וירדן. כיבוש חצי האי סיני ורמת הגולן. במלחמה נהרגו 700 חיילים, אך יחד עם זאת היא הביאה לתוצאות מרחיקות לכת מבחינת עוצמתה של המדינה שהכפילה את שטחה פי שלוש.

מלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973, מלחמה בשתי חזיתות: מצרים וסוריה. מחקה לחלוטין את תחושת הכוח שהותירה מלחמת ששת הימים. 2/3 מכוחות השריון נפגע, 2600 הרוגים, שורה ארוכה של מחדלים (ארגון לקוי, מודיעין כושל, מפות לא מעודכנות, הערכה שגויה של כוחות האויב). לבסוף, אמנם הדפנו את כוחות האויב אך ספגנו מחיר קשה מאוד, הן מבחינה צבאית והן מבחינה מוראלית. ההרגשה שאנחנו הכי חזקים, ואין כוח שיכול לגבור עלינו התפוגגה ואת מקומה תפסה חוויה של חוסר אונים מוחלט שעליה מדבר הרומן גם במישור הפרטי וגם במישור הלאומי.

סיכום כללי- המאהב הוא רומן של מלחמת יום כיפור שמזמן את הקורא לחשבון נפש, כשהוא מתייחס לפעם בין הדורות, לירידה מהארץ שאפיינה את התקופה, ליחסי יהודים וערבים ועוד. א.ב. יהושע שובר את כל המוסכמות ואת כל המסגרות: יהודיה שוכבת עם ערבי, גבריאל יורד מהארץ ועורק מהצבא, אדם רודף אחרי המאהב של אשתו ושוכב עם טלי. מעבר לשבר האישי והמשפחתי מדובר בשבר אידיאולוגי לאומי בארץ, כל מה שהקורא חונך עליו מתערער. התודעה הציונית מתה במלחמת יום כיפור- ודוצ'ה מייצגת זאת במותה. המאבק צריך לקום מחדש, דרך הקורא שצריך למצוא את דרכו לשאול את עצמו שאלות ולצמוח מהן. המחבר המובלע מערער על המובן מאליו, מתנגח בו, מבקר אל הצבר המנותק והאדיש וקורא לשינוי.

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved