Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום ג', 17/10/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
ג'. ד. סאלינג'ר - התפסן בשדה השיפון - סיקינג

התפסן בשדה השיפון

ראשי > ספרות > התפסן בשדה השיפון

התפסן מספר את החוויות של הולדן קולפילד שמגורש מפנימייה יוקרתית בפנסילווניה ובמשך 3 ימים אורך מסע בניו-יורק שמתרחש ערב חג המולד ובמשך שלושה ימים הוא עוברמסע נפשי. הספר בנוי כספר מסגרתי - הפרק הראשון והאחרון יוצרים את המסגרת החיצונית, כשהולדן בן ה-17 מספר על מה שקרה שנה קודם לכן, בגיל 16.

 

שפתו של הולדן
הולדן הוא נער אמריקאי מתבגר בגיל בי"ס תיכון. הוא מספר את סיפורו בגוף ראשון ואחד המאפיינים הייחודיים והמרכזיים של הספר הוא לשנו וסגנונו של הולדן אשר מרבה לנסח דבריו ומשפטיו בתחביר לא תקני והרבה ניבולי פה- שפה תת תקנית. דוגמאות:

(1) הוא נוהג לסיים את משפטיו בביטויים כמו: "ובכלל", "וכל זה", "משהו כזה".

הוא משתמש הרבה בביטוי "באמת" כדי ליצור אמינות.

(2) ביטוי אופייני להולדן הוא המילה "הזה" (כמו "ספנסר הזה") כדי לזהות אנשים. הוא מצרף תארים לתיאוריו ומשתמש בהם בהקשר חיובי ושלילי. במילה "הזה" הוא מתאר את מוריס שהוא שונא ואת פיבי שהוא אוהב.

(3) סגנונו מאופיין בהרבה ניבולי פה: "מטומטם, מחורבן, מטונף".

(4) את סגנונו של הולדן מאפיינות הכללות רבות: הוא אומר לאקלי שאם הוא (הולדן) יצטרף למנזר כולם שם בוודאי יהיו מטומטמים. לגבי המלון עם הסוטים הוא מכליל ואומר שיש בכל מקום לא שפויים.

(5) למרות שאוצר המילים שלו מוגבל והוא אינו רוכש כבוד רב להתבטאויות מדויקות הערותיו מלמדות שהוא רגיש לשפה וגם משיג ציונים יפים ובאנגלית ובחיבור. הוא שונא את המילים "נפלאים" ו"כביר" כי הן מזויפות. הוא מעריך את סגנונו של קרל-לוס כי היה לו אוצר מילים יפה.

ביקורתו החברתית הנוקבת

הולדן מעביר לאורך כל הרומן ביקורת חברתית נוקבת נגד הערכים האופייניים לחברה האמריקנית שבה הוא חי. הוא מבקר את החומרנות, הסנוביזם, חוסר ההתייחסות לצרכי הפרט, השטחיות האינטלקטואלית והצביעות. הולדן מאמין שהוא חי בעולם שמתנהל לפי כללי משחק קבועים מראש. חוקים הנקבעים ע"י החזקים- המבוגרים, ולהולדן בתור צעיר וחלש אין שליטה על חוקים אלה.

דוגמאות לביקורת החברתית:

(1) בתחילת הספר הוא מתאר את הזיוף בבי"ס פנסי המתיר לעצב את התלמידים ולהפכם למזהירים ובהירי מחשבה. הוא מבקר את בי"ס הקודם שלו ואת המנהל המזויפים.

(2) ארני הפסנתרן.

(3) הצביעות של מוריס נער המעלית שלובש צווארון מזויף מתחת למעיל המדים.

(4) חוסר ההתחשבות ברגשות הזולת: בעת מריבה עם סטרדלטר אומר הולדן: "ככה מכירים מטומטם". הולדן אוהב את פיבי משום שהיא היחידה שנדמה לו שהיא מקשיבה לו.

הניסיונות של הולדן למצוא אוזן קשבת ולנהל שיחה עם הזולת נתקלים לאורך כל הספר בקיר אטום, כמו הנושא של צלצולי הטלפון שמופיע מספר פעמים בספר, לדוגמא: כשהוא רוצה לצלצל לג'יין גאלאגר במספר מצבים. בנוסף, כשהוא רוצה לצלצל לפיבי וחושש שאמו תענה. הולדן מפחד שאנשים לא יענו לו.

הביקורת ביחס לחוקים

הולדן מרגיש שהוא חי בעולם שמתנהל עפ"י כללים קבועים מראש. החוקים הללו שייכים למבוגרים שהם החזקים ואילו הוא "החלש" שנשאר מחוץ למשחק. לדוגמא: משחק הרוגבי של הבוגרים בבי"ס- הולדן צופה מחוץ למשחק. עובדה זו ממחישה באופן סמלי את חוסר השתייכותו לעולם בו הוא חי ואת היותו יחיד מול רבים. הולדן לא מוכן לקבל את חוקי המשמעת בפנימייה- הוא מעשן בחדרים. הוא מזמין משקאות חריפים בבארים וברכבת למרות היותו קטין. כשהוא מקלל הוא מפר את הנורמות החברתיות.

הולדן מדגיש את היותו יחיד מול רבים לאורך כל העלילה, ובכך בולטת ביקורתו כלפי החברה. הוא מרגיש בודד מול החומרנות והצביעות של הסובבים אותו, והוא מרגיש שאין בעולם מישהו שמסוגל להקשיב ולנהל שיחה.

הדמויות של אקלי וסטרדלטר

- שניהם נוהגים לשאול חפצים מהולדן: אקלי שואל מספרים, גוזז את ציפורניו ומפזר בחדר. הוא משתרע על מיטתו של הולדן. סטרדלטר שואל את מעילו של הולדן ואת שמן השיער שלו וגוזר את ציפורניו במספרים שלו.

- שניהם נוהגים להפחית מערכם של אחרים ולהעלות את ערך עצמם. סטרדלטר רצה שיחשבו שאם הוא גרוע בחיבורים זה מפני שהוא תוקע את כל הפסיקים במקום הלא נכון. הוא היה כמו אקלי בעניין הזה.

- שניהם אנוכיים. הדבר בא לידי ביטוי בכך שכל אחד מנצל את הזולת בדרכו: אקלי ע"י חטטנות והתערבות בחיי אחרים וסטרדלטר ע"י כך שהוא תמיד מבקש מאחרים שיעשו לו טובות.

- בקשר לחוקים, שניהם מקפידים לשמור על החוקים הרשמיים בבי"ס: אקלי מסרב לאפשר להולדן לישון בחדרו וסטרדלטר גוער בהולדן שהוא מעשן בחדר בניגוד לחוקי הפנימייה.

סטרדלטר מייצג באופן מובהק את "המחנה היריב", את החברה המזויפת שמבקר הולדן. האנלוגיה בין שניהם מעידה על כך שבעולם של הולדן גם חלשים כמו אקלי, שלכאורה אינם שייכים למחנה הרוב, משתייכים ל"מחנה היריב" בעיקר מבחינת הערכים, וכך אקלי המכוער, העלוב והמסכן הוא אנוכי ופוגע בזולת ממש כמו סטרדלטר.

האנלוגיה בין הולדן לאקלי

ניתן להבחין באנלוגיה זהה בין הולדן לאקלי. שניהם בצד של ה"חלשים" המנודים, הולדן בשל רגישותו הרבה ואקלי בשל התנהגותו והופעתו הדוחות. שניהם שונאים את הסביבה ואת סטרדלטר על יהירותו ואנוכיותו, שניהם מבודדים מסביבתם ונחשבים כנדבקים אל האחרים. לפיכך כאשר הולדן מפנה ביקורת כלפי אקלי, התכונות שהוא מבקר הן תכונותיו שלו הוא ומכאן עולה שהולדן אינו נציג מובהק של הערכים החיוביים אותם הוא מייצג ומצהיר עליהם. בתור נער מתבגר, הסתירות בדמותו ואופיו של הולדן הן אופייניות מבחינה פסיכולוגית- הוא נקרע בין שתי מערכות ערכים: זו של עולם הילדות וזו של עולם המבוגרים. הוא נמצא במצב ביניים ולכן קיימות סתירות בדמותו, כמו למשל התנהגותו עם הזונה שמצד אחד רצה להיות מבוגר ומצד שני התנהג בילדותיות.

הדמויות של פיבי ואנטוליני

אלה שתי הדמויות היחידות שהולדן מעריך ואוהב. הוא חושב שפיבי היא ילדה חכמה ונבונה. היא מסמלת בעיניו את עולם הילדות הטהור שאותו הוא רוצה לשמר. אנטוליני הוא המורה האהוב שנותן להולדן מחסה בביתו. פיבי ואנטוליני שניהם מעלים בקורת כנגד הולדן- בקורת זו הינה בעלת ערך משום שהולדן אוהב ומעריך אותם.

הביקורת של פיבי

פיבי כועסת על הולדן על כי שום דבר לא מוצא חן בעיניו ומבקשת ממנו לומר מה מוצא חן בעיניו והוא עונה שרק אחיו אלי שמת והנער שהתאבד כדי לשמור על עקרונותיו (ג'יימס קאסל). פיבי עונה לו שהוא תמיד חוזר על דבריו ומבקרת אותו גם על יחסו השלילי לחברה בשעה שהוא פוסל ערכים רבים אך לא מציע ערך חלופי שיעזור לו להתמודד עם המציאות. נוצר מצב בו הולדן אוהב ומעדיף אנשים מתים וזה רומז על בריחתו מהמציאות, כשם שהוא בורח פיזית מהבית ומבי"ס.

הביקורת של אנטוליני

אנטוליני מזהיר אותו מפני שנאתו לאנשים ואומר לו שיש מקום וזמן לכל  דבר ושלהיות חריג זה לא תמיד מועיל. הוא מזהיר אותו מפני נפילה ואומר לו שהוא לא הראשון שהתנהגותם של אנשים עוררה בו מבוכה או סלידה. אנטוליני מנסה להעמיד להולדן את הדברים בפרופורציות.

ניתן להבין מן הפרק האחרון שהולדן נרגע והתמתן מעט, אך הוא עדיין נשאר אותו אדם ספונטני, שלא יכול לתכנן תכניות. נוצרת גם תחושה שלדעתו כל הדברים המשמעותיים והמעניינים ביותר בחייו שייכים לעבר, מבחינתו. זאת הסיבה לכך, שהוא מתגעגע לכל הדמויות בסיפורו, אפילו למוריס הסרסור: "זה מוזר. אף פעם אל תספרו שום דבר לאף-אחד. אם תספרו, תיכף תתחילו להתגעגע לכולם."

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved