ראשי
> תנ"ך
>
פרק ד'
פרק זה הוא החלק האחרון בסיפורי יונה הנביא.
בפס' 1-2 יונה חש ברע וכועס
"וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ" (פס' 1) הוא מחליט
להתפלל לה' ואומר לו שברח לתרשיש מכיוון שידע שה' הוא אל רחום וחנון וכן
יחזור בו ולא ישמיד את נינוה.
בפס' 3 יונה מבקש למות: "קַח-נָא
אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי".
אלוהים מצמיח שיח קקיון מעל ראשו של יונה
בכדי שיהיה לו צל, בבוקר למרבה צערו של יונה השיח נעלם והוא מוצא עצמו
מבקש שוב למות: "וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב
מוֹתִי מֵחַיָּי" (פס' 8).
אלוהים שואל את יונה האם יש בו צער על הקקיון ויונה משיב בחיוב.
לאחר מכן אלוהים אומר את מוסר ההשכל של סיפורינו: אם אתה מצטער על השמדת
דבר שלא גידלת והשקעת בו, קל וחומר שאני מרחם על אנשי נינווה שגידלתי
וטיפחתי.
|