Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום ד', 16/08/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
יחזקאל - פרק לו' - סיקינג

יחזקאל פרק לו'

ראשי > תנ"ך > פרק לו'

פסוקים א' - ז' - בושה וכלימה יבואו על הגוים שמסביב לישראל

פסוק א' - "ואתה בן אדם, הנבא אל הרי ישראל ואמרת: הרי ישראל, שמעו דבר ה'!"

ואתה בן אדם, הנבא אל הרי ישראל (=אמור נבואה על ההרים שבישראל), ואמרת: הרי ישראל, שמעו דבר ה'!

פסוק ב' - "כה אמר אד-ני ידוד: יען אמר האויב עליכם 'האח', ובמות עולם למורשה הייתה לנו."

כך אמר ה': יען אמר האויב (=מכיוון שהאויב אמר) עליכם (=על זה שאתם הרים שוממים וישראל לא נמצאים בכם) 'האח' (=הידד!), (ומכיוון שהוא אמר) במות עולם למורשה הייתה לנו (=שארץ ישראל היא הירושה שלנו) לכן... [פסוק הבא] .
הערה: האויב הוא אדום עליו גם דובר בפרק הקודם. (מהר"י קרא)
הערה: ארץ ישראל נקראת "במות עולם" כי היא גבוהה מכל הארצות (כלומר היא הבמה של העולם) - ואין להבין שבאמת היא גבוהה מכל הארצות מבחינה גיאוגרפית אלא יש להבין זאת בדרך סמלית.

פסוק ג' - "לכן הנבא ואמרת - כה אמר אד-ני ידוד: יען ביען שמות ושאוף אתכם מסביב, להיותכם
מורשה לשארית הגוים, ותעלו על שפת לשון ודיבת עם."

לכן הנבא ואמרת - כך אמר ה': יען ביען שמות ושאוף אתכם מסביב (=מכיוון שאדום השתומם ושאף [=השתוקק וחיכה] לרגע שבו יחריבו אתכם העמים שמסביבכם), להיותכם מורשה לשארית הגוים (=שאז הוא ושאר העמים היו יורשים אתכם ולוקחים את ארצכם), ותעלו על שפת לשון (=ומכיוון שכל העמים מסביב דיברו על מפלתכם) ודיבת עם (=וגם היו מדברים עליכם דברי גנות) לכן... [פסוק הבא]
הערה: "יען ביען" - הכפילות באה לחיזוק העניין. [כהערת אגב, בד"כ במקרא "יען" = מכיוון ש]

פסוק ד' - "לכן הרי ישראל - שמעו דבר אד-ני ידוד - כה אמר אד-ני ידוד להרים, ולגבעות,
לאפיקים, ולגאיות, ולחרבות השוממות, ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג
לשארית הגוים אשר מסביב."

לכן הרי ישראל - שמעו (את) דבר ה' - כך אמר ה' להרים, ולגבעות, לאפיקים (=לנחלים), ולגאיות (=ולעמקים), ולחרבות השוממות (=ולמקומות החרבים והשוממים), ולערים הנעזבות אשר היו לבז (=לביזיון) וללעג לשארית הגוים (=העמים) אשר (גרים) מסביב (לארץ ישראל).

פסוק ה' - "לכן כה אמר אד-ני ידוד: אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא
אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז."

[על הבעיה מדוע פסוק זה פותח שוב פעם ב"לכן כה אמר ה'" ראו הערה.] לכן כך אמר ה': אם לא (=הנני נשבע שאם לא) באש קנאתי (=בכעסי הגדול) דברתי (=אדבר, אשלח עונש) על שארית הגוים (מסביב) ועל אדום כלא (=כולו) אשר נתנו את ארצי להם (=לעצמם) למורשה (=לירושה) בשמחת כל לבב (=בשמחה רבה) (ו)בשאט נפש (=ובביזיון גדול שהם עשו לי) למען מגרשה לבז (=והכל כדי להשאיר את הארץ מגורשת מעמי ובזויה, ומכאן שהם לא רצו באמת לקחת את הארץ אלא רק לבזות את ישראל).

הערה: הסיבה שנכתב "לכן כה אמר ה'" שוב היא כי בפסוק הקודם בא פירוט כל כך גדול, ומדרך המקרא
לחזור על הנאמר שוב כשיש אריכות גדולה באמצע. (מצודת דוד)
הערה: "אם לא" זו לשון שבועה. זה כמו להגיד "הנני נשבע ש...". אנחנו רגילים שבד"כ צריך להיות
כתוב "אם לא... אז..." אבל החלק של "אז..." לא מופיע, וזה מדרך המקרא לכתוב כך.

פסוק ו' - "לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים, ולגבעות, לאפיקים ולגאיות - כה אמר אד-ני
ידוד: הנני בקנאתי ובחמתי דברתי, יען כלימת גוים נשאתם."

אומר ה' ליחזקאל: לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים, ולגבעות, לאפיקים (=לנחלים) ולגאיות (=ולעמקים) - כך אמר ה': הנני בקנאתי (=בכעסי) ובחמתי דברתי (=אדבר, אשלח עונש על הגוים מסביב), יען כלימת גוים נשאתם (=מכיוון שאתם, כל המקומות שהוזכרו - הרים, גבעות וכו' - סבלתם בושה וכלימה מהגוים).

פסוק ז' - "לכן כה אמר אד-ני ידוד: אני נשאתי את ידי, אם לא הגוים אשר לכם מסביב המה
כלימתם ישאו."

לכן כך אמר ה': אני נשאתי את ידי [זו לשון שבועה], אם לא (=אני נשבע שאם לא) הגוים אשר לכם מסביב המה (=הם עצמם) כלימתם ישאו (=יחטפו את הבושה והכלימה שמגיעה להם) אז... [הסבר למה לא כתוב "אז..." ראו בהערה השניה לפסוק ה'.]

פסוקים ח' - ט"ו - ברכה ושפע יבואו על הרי ישראל

פסוק ח' - "ואתם הרי ישראל - ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא."

ואתם הרי ישראל - (לא תהיו יותר שוממים אלא) ענפכם תתנו (=תגדלו ענפים) ופריכם תשאו (=ותצמיחו פירות) לעמי ישראל, כי קרבו (=קרובים ישראל) לבוא (אל ארצם בחזרה מהגלות).

פסוק ט' - "כי הנני אליכם, ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם."

כי (=אכן) הנני (אשגיח) אליכם (=עליכם), ופניתי (=ואפנה את פני) אליכם, ונעבדתם ונזרעתם (=ויעבדו בכם בחרישה ויזרעו בכם תבואה, מה שלא נעשה בכם הרבה זמן).

פסוק י' - "והרביתי עליכם אדם, כל בית ישראל כלה, ונושבו הערים והחרבות תבנינה."

והרביתי עליכם אדם (=ותהיו רבים באנשים), כל בית ישראל כלה (ישבו בכם), ונושבו הערים והחרבות (=וכל המקומות שנחרבו) תבנינה.

פסוק י"א - "והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו, והושבתי אתכם כקדמותיכם, והטיבותי
מראשותיכם, וידעתם כי אני ה'."

והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו (=שירבו ויפרו), והושבתי אתכם כקדמותיכם (=ואושיב אתכם בארצכם כמו שישבתם בימי קדם), והטיבותי מראשותיכם (=ואטיב עמכם עוד יותר ממה שהיה לכם בימי קדם), וידעתם כי אני ה'.

פסוק י"ב - "והולכתי עליכם אדם, את עמי ישראל, וירשוך, והיית להם לנחלה, ולא תוסיף עוד
לשכלם."

ואומר ה' להרים: והולכתי עליכם אדם (=אנשים), את עמי ישראל (אני אוליך עליכם), וירשוך (=וישראל יירשו אתכם), והיית להם לנחלה (=והיית כל הר והר לנחלה שלהם), ולא תוסיף עוד לשכלם (=ולא תוסיף עוד לגרש את ישראל ממך).

פסוק י"ג - "כה אמר אד-ני ידוד: יען אומרים לכם אוכלת את ומשכלת גוייך היית."

כה אמר ה': יען אומרים (=מכיוון שהגוים אומרים) לכם (שהארץ שלכם) אוכלת (=מאבידה) את (יושביה) ומשכלת גוייך היית (=ומגרשת את ישראל היושבת בה) לכן... [פסוק הבא] [הגוים אמרו זאת על הארץ כי ישראל שישבו בה גלו ממנה בגלויות שונות - גלות 10 השבטים, ואח"כ 3 גלויות שבאו על יהודה: גלות יהויקים, גלות יהויכין, גלות צדקיהו (והן כולן מפורטות בספר מלכים / ירמיהו / ועוד).]

פסוק י"ד - "לכן אדם לא תאכלי עוד וגוייך לא תשכלי עוד, נאם אד-ני ידוד."

לכן (כשישובו ישראל אלייך) אדם לא תאכלי (=הם לא יאבדו בך יותר) וגוייך לא תשכלי עוד (=ולא תגרשי אותם ממך יותר), נאם ה' (=דברי ה').
פסוק ט"ו - "ולא אשמיע אלייך עוד כלימת הגוים, וחרפת עמים לא תשאי עוד, וגוייך לא תכשילי
עוד, נאם ה'."

ולא אשמיע אלייך עוד כלימת הגוים (=ולא יביישו אותך הגוים יותר), וחרפת עמים לא תשאי עוד (=ובושה לא תסבלי יותר מהעמים), וגוייך לא תכשילי עוד (=ולא תגרשי את ישראל ממך יותר), נאם ה'.

פסוקים ט"ז - כ"א - העוונות בעבר וחילול שם ה' בגולה

פסוק ט"ז - "ויהי דבר ה' אלי לאמר."

פסוק י"ז - "בן אדם, בית ישראל יושבים על אדמתם, ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, כטומאת
הנידה היתה דרכם לפני."

מתאר ה' ליחזקאל בנבואה את המצב שהיה בעבר, לפני הגלות: בן אדם, בית ישראל יושבים (=ישבו) על אדמתם, ויטמאו אותה בדרכם (=בהתנהגותם הרעה) ובעלילותם (=ובמעשיהם הרעים), כטומאת הנידה הייתה דרכם לפני (=כמו הבעל שמצפה לשוב לאשתו כשייגמרו ימי נידתה והוא תאב לשוב אליה - כך להם הייתה תאווה גדולה מאוד לעבוד עבודה זרה).

פסוק י"ח - "ואשפוך חמתי עליהם, על הדם אשר שפכו על הארץ, ובגלוליהם טמאוה."

ואשפוך (=ואני שפכתי) חמתי (=את כעסי) עליהם, על הדם אשר שפכו על הארץ (=על שפיכות דמים שהם עשו), ובגלוליהם טמאוה (=ובגלל הטומאה שהם הכניסו לארץ מהעבודה הזרה שלהם).
הערה: 3 העבירות - עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות נרמזים בפסוק י"ז - י"ח. 2 העבירות - עבודה זרה ושפיכות דמים נזכרים במפורש, ואילו גילוי עריות נזכר ברמז: "כטומאת הנידה".

פסוק י"ט - "ואפיץ אותם בגוים, ויזרו בארצות, כדרכם וכעלילותם שפטתים."

ואפיץ (=ואני פזרתי) אותם בגוים (=בין העמים), ויזרו (=והם פוזרו) בארצות (הגוים), כדרכם וכעלילותם (=לפי התנהגותם ומעשיהם - כך אני שפטתי אותם).

פסוק כ' - "ויבוא אל הגוים אשר באו שם, ויחללו את שם קדשי באמור להם: עם ה' אלה ומארצו
יצאו!"

ויבוא (=וכאשר בא בית ישראל) אל הגוים אשר באו שם (=אל העמים אשר הגלתי אותם [=את ישראל] לשם - ראו הערה), ויחללו (=ויגרמו ישראל לחלל) את שם קדשי באמור להם (=בכך שהגוים אמרו להם): עם ה' אלה ומארצו יצאו! (=הנה עם ישראל יצא מארצו ולה' אין יכולת לשמור עליו!) [כלומר חילול ה' שיש כאן הוא התמונה שהגוים מקבלים - עם ישראל גולה מארצו - המסקנה העולה להם ממצב שכזה היא שפשוט ה' לא יכול להשגיח על ישראל!]
הערה: "אל הגוים אשר באו שם" - זה מדרך המקרא לכתוב בכפילות כזאת שקצת מבלבלת. זה כמו להגיד "אני באתי אל החדר אשר הגעתי לשם".
הערה: "ויחללו" - למה לא "ויחללו" ממש? תשובה: כי ישראל לא באמת חיללו את שם ה'. רק עצם היותם בגולה גרם לשם ה' להתחלל בגלל מה שהגוים אמרו על מצביהם, אבל הם לא חיללו אותו בעצמם.

פסוק כ"א - "ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה."

ואחמול (=ואסלח) על שם קדשי אשר חללוהו (=אשר נתחלל על ידי) בית ישראל בגוים אשר באו שמה. [ומכאן שהגאולה תבוא כדי שלא יוסיף שם ה' להתחלל, כפי שנראה גם בקטע הבא.]

פסוקים כ"ב - ל"ב - גאולת ישראל, טהרת ישראל ויישוב ישראל בארץ

פסוק כ"ב - "לכן אמור לבית ישראל - כה אמר אד-ני ידוד: לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי
אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם."

לכן אמור לבית ישראל - כך אמר ה': לא למענכם אני עושה (את הגאולה הזאת, את הוצאתכם מן הגוים), כי אם (=אלא) לשם קדשי אשר חללתם (=אשר נתחלל על ידיכם) בגוים אשר באתם שם.


פסוק כ"ג - "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם, וידעו הגוים כי אני ה',
נאם אד-ני ידוד, בהקדשי בכם לעיניהם."

וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם (אותו) בתוכם, וידעו הגוים כי אני ה', נאם ה' (=דברי ה'), בהקדשי בכם לעיניהם (=כאשר אהיה מקודש על ידיכם). [ומהי הפעולה שתגרום לשם ה' להתקדש? תשובה: כל מה שכתוב בפסוקים הבאים - "ולקחתי אתכם מן הגוים..." ]

פסוק כ"ד - "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם."

ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי (=ואאסוף) אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם. [וכאשר אעשה זאת - אז יתקדש שמי.]

פסוק כ"ה - "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם."

וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (=אני אכפר על עוונותיכם ואזרוק עליכם מים טהורים [=מים עם אפר של פרה אדומה] כדי לטהר אתכם מטומאת המת שבה אתם נמצאים), מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם (=ומכל תועבותיכם) אטהר אתכם.
הערה: אדם נחשב לטמא מת כאשר הוא נוגע למשל במת, ועוד. (היום אגב כולנו טמאי מתים)

פסוק כ"ו - "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי
לכם לב בשר."

ונתתי לכם לב חדש (=לב שלא הולך יותר אחרי עבודה זרה), ורוח חדשה (=ויצר טוב) אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן (=את יצר העבודה הזרה) מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (=ואתן לכם יצר טוב, יצר שיגרום לכם לברך אותי וליראה ממני). [הפירוש לפסוק זה הוא לפי מהר"י קרא.]

פסוק כ"ז - "ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם."

ואת רוחי (=ואת רוח הנבואה) אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר (=ואעיר את לבבכם כדי ש)בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם (=תשמרו בלב ותעשו אותם).

פסוק כ"ח - "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם, והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלה-ים."

וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם, והייתם לי לעם (המאמין בי ושומר מצוותי), ואנכי אהיה לכם לאלה-ים (העוזר לכם ומושיע אתכם).

פסוק כ"ט - "והושעתי אתכם מכל טומאותיכם, וקראתי אל הדגן והרביתי אותו, ולא אתן עליכם
רעב."

והושעתי (=וארחיק) אתכם מכל טומאותיכם, וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (=ואשלח ציווי אל התבואה לגדול ולהתרבות), ולא אתן עליכם רעב.

פסוק ל' - "והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה - למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים."

והרביתי את פרי (=פירות) העץ ותנובת (=וצמחיית) השדה - למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים (=כדי שלא תהיה לכם חרפה [=בושה] מלבקש אוכל מהגוים, כי כשמבקשים אוכל מהגוים אז הם יוצאים במסקנה שאתה אחד שחסר לו אוכל, אחד שרעב - וזה דבר מבייש שמשהו חושב עליך כך - מלבי"ם).

פסוק ל"א - "וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים - ונקוטותם בפניכם על
עוונותיכם ועל תועבותיכם."

וזכרתם (=וכאשר תזכרו) את דרכיכם הרעים (=התנהגותכם הרעה) ומעלליכם (=ומעשיכם) אשר לא טובים - ונקוטותם בפניכם (=אז אתם תהיו בזויים בעיניכם) על עוונותיכם ועל תועבותיכם. [ואתם תרגישו כך כי תראו כמה רעות עשיתם וכמה טובות אתם מקבלים ממני.]

פסוק ל"ב - "לא למענכם אני עושה, נאם אד-ני ידוד, יודע לכם, בושו והכלמו מדרכיכם בית
ישראל!"

לא למענכם אני עושה (את הגאולה הזאת, את הוצאתכם מן הגוים), נאם ה' (=דברי ה'), יודע לכם (=יהיה ידוע לכם שאין הגאולה הזאת למענכם), בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל! (=עליכם להתבייש על כל
מעשיכם שבגללם הגאולה הזו בכלל לא ראויה לבוא!) [וה' חוזר על אותו דבר שאמר בתחילת הקטע (בפסוק כ"ב) וזאת כדי להדגיש שוב לישראל שעליהם להכיר שהגאולה לא באה בזכותם.]

פסוקים ל"ג - ל"ו - עימות העבר עם העתיד

פסוק ל"ג - "כה אמר אד-ני ידוד: ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם, והושבתי את הערים, ונבנו
החרבות."

כך אמר ה': ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם (=ביום שאכפר על כל עוונותיכם), והושבתי (=אז איישב) את הערים (באנשים), ונבנו החרבות (=והמקומות שנחרבו יבנו מחדש).

פסוק ל"ד - "והארץ הנשמה תעבד, תחת אשר הייתה שממה לעיני כל עובר."

והארץ הנשמה תעבד (=והארץ השוממה תעבד בעת הזו ע"י חרישה וזריעה), תחת אשר הייתה (=כתחליף להיותה) שממה לעיני כל עובר.

פסוק ל"ה - "ואמרו: הארץ הלזו הנשמה הייתה כגן עדן, והערים החרבות והנשמות והנהרסות
בצורות ישבו!"

ואמרו (העוברים בארץ): הארץ הלזו הנשמה הייתה כגן עדן (=הארץ הזאת שהייתה שוממה היא עכשיו נהפכה להיות כמו גן עדן), והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו! (=והערים שהיו חרבות ושוממות והרוסות נתיישבו באנשים ונבנו בהם מגדלים והם כעת ערים בצורות וחזקות!) [אנחנו רואים אם כן שבעוד שבעבר - כל מי שעבר בארץ קיבל ממנה רושם של ארץ ריקה ושוממת (פסוק ל"ד) - כעת כשהוא יעבור בארץ הוא יקבל בדיוק את הרושם ההפוך ויהיה תמה איך הכל השתנה (פסוק ל"ה).]

פסוק ל"ו - "וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה, אני ה'
דברתי ועשיתי."

וידעו (=אז ידעו) הגוים (=העמים) אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה (=הקמתי מחדש את השממה), אני ה' דברתי (שיהיה כך) ועשיתי (=וקיימתי את דברי).

פסוקים ל"ז - ל"ח - העם יהיה רב כמו הצאן

פסוק ל"ז - "כה אמר אד-ני ידוד: עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם - ארבה אותם כצאן
אדם."

כך אמר ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם (=גם את הדבר הזה אעשה לבית ישראל) - ארבה אותם כצאן אדם (=ארבה אותם במספרם כמו המספר הרב של הצאן).
הערה: הקב"ה בקטע הקודם הבטיח להקים מחדש את הערים בארץ, אבל איך כל הערים יהיו מיושבות אם בני ישראל מעטים? תשובה: לכן הוא אומר בקטע זה שהוא ירבה את בני ישראל. (מלבי"ם)

פסוק ל"ח - "כצאן קדשים, כצאן ירושלים במועדיה - כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם,
וידעו כי אני ה'."

כצאן קדשים, כצאן ירושלים במועדיה (=כמו המספר הרב של הצאן שהביאו ישראל 3 פעמים בשנה לקורבנות שלמים כשעלו ברגל לירושלים) - כן (=כך גם) תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם (=מלאות בהרבה בני אדם), וידעו כי אני ה'.
הערה: "צאן אדם" = הרבה בני אדם. הביטוי בפסוק זה בא בדרך של דימוי כדי להמחיש לנו שמספרם של ישראל יהיה רב מאוד. (מצודת דוד)

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved