Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/flamengo/public_html/index.php:1) in /home/flamengo/public_html/index.php on line 2

 
cking

  יום א', 17/12/17

  ראשי    מקצועות לימוד    מילוני מונחים

.
דירקטור ודירקטורים - סיקינג

דירקטור ודירקטורים

ראשי > משפטים > דירקטור ודירקטורים

אחד הטפסים שיש לצרף בהקמת חברה הוא הצהרה של הדירקטורים הראשונים על נכונותם לשמש כדירקטורים. עד שחוקק חוק החברות לא הייתה חובה לדווח על הדירקטורים, אך היום יש חובה לכך. המספר המינימאלי של דירקטורים הוא אחד (סעיף 93).

מהו הדירקטוריון? אחד האורגנים המזוהים עם החברה החשובים בחברה (סעיף 96).

אורגן זה למעשה אדם או גוף שלמעשה פעולות ו/או מחשבות שלהם מזוהות עם פעולות ו/או מחשבות של החברה (האסיפה הכללית, המנכ"ל והדירקטוריון).

הדירקטוריון הוא גוף חשוב, ומה תפקידו?

סעיף 92 מגדיר את התפקידים העיקריים של הדירקטוריון ואת סמכויותיו. הוא מתווה את מדיניות החברה ומפקח על ביצוע תפקידי המנכ"ל ופעולותיו. ויש רשימה של פעולות נוספות שנכללות בכך. מנהל-על שקובע את האסטרטגיה. לא מדובר על אנשים שכירים של החברה, יש שכירים שמתפקדים גם כדירקטורים, אך בזמן שהם בכובע של הדירקטורים הם לא נחשבים שכירים, הם נפגשים לצרכים מסוימים. הם לא עובדים במסגרת של שעות, אין יחסי עובד מעביד. הם מקבלים שכר דירקטורים.  פירוט:
א. צריכים לקבוע מדיניות כללית של החברה ומעקב אחר הגשמתה.
ב. ממנים את המנכ"ל וקובעים את תנאי העסקה והפיטורים של המנכ"ל.
ג. צריכים לקבוע את מדיניות גיוס ההון. כולל הקצאת מניות, הנפקת אג"ח, קביעת מסגרת אשראי מבנקים.
ד. קביעת מדיניות של חלוקת רווחים. משתפים גם את האסיפה הכללית.
ה. הכנת הדוחות הכספיים והגשתם לאסיפה הכללית.
ו. יש להצביע על אישור עסקאות מיוחדות. כאשר יש חשש שנושא משרה בחברה יש לו נגיעה אישית.
ויש עוד תפקידים שלא נמנו כאן.
ב- 2005 נעשה תיקון שדירקטוריון של חברה ציבורית צריכים להיות אנשים בעלי מומחיות בחשבונאות פיננסית. והדירקטוריונים צריכים לקבוע כמה אנשים כאלו יהיו בחברה.

יש לציין שסעיף 49 קובע שאם לא הוקנה בחוק או בתקנות תפקיד מסוים לאורגן של חברה אז ברירת המחדל היא שזה בסמכות הדירקטוריון.

סעיף 51 נותן סמכות לדירקטוריון לתת הוראה למנכ"ל מה לעשות בנוגע לכל מיני עניינים. הם יכולים לתת הנחיה ישירה למנכ"ל לבצע את זה, ואם הוא לא מבצע הם יכולים לעקוף אותו ולתת הוראה באופן ישיר לאלה שכפופים למנכ"ל.

לדירקטוריון יש סמכות אדירה, וכשיש מצב שהמחוקק נותן כוח לגורם מסוים, יש צורך להטיל אחריות. אין כוח בלי אחריות, חובת אמון. המחוקק הטיל חובת אמון גדולה על דירקטוריון. הדירקטוריון הוא שליח של החברה. סעיף 8 לחוק השליחות מטיל חובת אמון ומציין שהשליח יגלה לשולח כל ידיעה וכל מסמך לגבי השליחות ויתן דוח על פעולותיו, יש חובת גילוי מלאה.

למען הסר ספק סעיף 254 מדבר על חובת אמונים של נושא משרה, והכוונה גם לדירקטורים. נושא משרה – דירקטור, מנכ"ל, מנהל עסקים ראשי, משנה למנכ"ל, סמנכ"ל, וכל מי שממלא תפקיד בחברה אף אם תוארו שונה. ההגדרה של התפקיד ולא השם מה שקובע. כל מנהל שכפוף במישרין למנכ"ל.

254(א)(1) – ימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין ענייניו האישיים. מחויב להימנע מכל פעולה שמצויה במצב של ניגוד עניינים.

(2) ימנע מכל תחרות שיש בה תחרות עם עסקי החברה.

(3) ימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לו או לאחר.

(4) יגלה לחברה כל ידיעה וכל מסמך הנוגע לענייניה. חובת גילוי מלא. כל מסמך שהגיע לידו מתוקף תפקידו בחברה.

יש כמובן חובה לנהוג בתום לב, יושר והגינות.

כלפי מי קיימת חובת האמון של הדירקטורים?

בראש ובראשונה כלפי החברה. האם חובת האמון היא רק כלפי החברה כגוף בפני עצמו או שמא גם כלפי אחרים? פס"ד פרסיבל: מקרה קיצוני: היו דירקטורים של החברה שניהלו מו"מ על מכירת נכסים של החברה. היה נראה שהמו"מ מבשיל לכדי עסקה חלומית. בעלי המניות היו מנותקים ממה שקורה בחברה ולא ידעו על העסקה המתנהלת. הדירקטורים ניצלו את העובדה שבעלי המניות לא ידעו על העסקה, שהערך של החברה יעלה והציעו לבעלי המניות לקנות מהם את המניות והצליחו לקנות מהם במחיר שלא שיקף את הרווח הצפוי. בסוף העסקה לא יצאה לפועל, אבל בעלי המניות שמעו על מה שקרה, התעצבנו ופנו לבית המשפט בטענה שהדירקטורים הפרו את חובת האמון כלפיהם, הם טענו שחובת הגילוי גם הופרה. בית המשפט שאל האם חובת הנאמנות היא כלפי החברה או גם כלפי בעלי המניות. ואם קיימת חובה כלפיהם אז אין הפרה. בית המשפט קבע שלא קיימת חובת אמון כלפי בעלי המניות.

פס"ד דיילי ניוז: מאנגליה. הייתה חברה שהייתה בעלת העיתון והיא נכנסה לתהליך של פירוק. וברור שבין היתר העובדים מפוטרים. לעובדים היה ברור שהם הולכים להיות מפוטרים ולצאת ממעגל העבודה. הדירקטוריון רצה להטיב עם העובדים, והם קבעו שכל העובדים מפוטרים ומקבלים פיצויים באחוז קבוע מעל מה שקבוע בחוק. כל הנושים צעקו, מכיוון שלא היה כסף וזה בא על חשבונם. והם טענו שמקטינים את קופת החברה, וטענו שהדירקטורים לא פעלו בהתאם לצרכי החברה.  הנושים רצו להשיג את ביטול החלטת הדירקטוריון. בית המשפט קבע שהוא מבטל את החלטת הדירקטורים מכיוון שהיא התקבלה שלא לטובת החברה, אלא שיקול ההחלטה היה טובת העובדים. תיקנו את חוק החברות האנגלי, וקבעו שבין היתר שהדירקטוריון צריך לשקול גם את טובת עובדי החברה, בעקבות הפסק דין הזה.

עולה שאלה האם טובת הציבור בכללותו היא שיקול בפעולות הדירקטור?

נגיד שהם תורמים למטרה חברתית, וזה לא שיקול כלכלי לטובת הארגון. הבעיה שצריך לזכור שהכסף הוא לא של הדירקטור והם פועלים עם הכספים של בעלי המניות. ולכן נשאלת השאלה מדוע הדירקטורים מחליטים על המטרות הציבוריות?

יש לפעמים מצבים של תרומות שהם לא רק פעולה פילנתרופית אלא יש גם יחסי ציבור של החברה וקידום מעמדה. השאלה הזו נתונה במחלוקת. יש שטוענים שהחברה היא חלק מהציבור ולכן יש לה מחויבות לציבור הכללי ואז זה לגיטימי. ויש כאלה שאומרים שהדירקטורים צריכים לדאוג שהחברה תרוויח ועל חלוקת הרווחים יחליטו בעלי המניות.

יש שני סעיפים בחוק החברות שנוגעים לעניין:

סעיף 254(ב) – חובת אמונים יש גם כלפי בעלי מניות ואחרים. ולכן פס"ד פרסיבל לא היה מתקבל היום.

סעיף 11 – השיקול העיקרי של החברה הוא מקסום הרווחים, אבל ניתן להביא בחשבון בין היתר שיקולים של טובת הנושים, העובדים ואת עניינו של הציבור. גם טובת הציבור יכולה להיות שיקול, גם אם זה לא כלכלי גרידא. אם בתקנון כתוב שהדירקטוריון יכול לתרום לכל מיני מטרות, אז הוא יכול לעשות זאת, אך אם לא כתוב – אז לא.

אם אין הוראה מפורשת בתקנון אז במסגרת החברה אין אפשרות לתרום למטרות ציבוריות שלא נוגעות לשיקולים כלכליים של הארגון.

* חובת האמונים של הדירקטורים היא בראש ובראשונה לחברה.

נשאלת השאלה מה קורה כשדירקטורים או נושאי משרה אחרים צריכים להחליט לגבי עניין שיש להם בו עניין אישי?

צריך לציין שסעיפים 269 ואילך מטפלים בכך במפורש. נושאי משרה שיש להם עניין אישי בהתקשרות של חברה עם גוף אחר, או עניין אישי של נושא המשרה עם החברה עצמה (תנאי שכר, רכישה כלשהי). יש חשש של ניגוד עניינים.

הדבר הראשון שקובעים הסעיפים שאם יש מצב שנושא משרה רואה שעומדת להתרקם עסקה עם עניין אישי כלפיו קודם כל יש לו חובת גילוי, וזה לא יאוחר מישיבת הדירקטורים הראשונה. הוא צריך לגלות כל מידע ומסמך שנוגע לעניין.

מהו עניין אישי? לרבות עניין אישי של קרובו (יש הגדרה רחבה), ושל תאגיד אחר שהוא או קרובו הם בעלי עניין בו. ולמעט עניין אישי שנובע מעצם החזקת מניות בחברה.

אם דירקטור הוא גם בעל מניות אז תמיד יש עניין אישי ותמיד זה אותו אינטרס לכן בודדו את המקרה הזה.

סוגי עסקאות מיוחדות:

1. עסקאות עם עניין אישי, גם בעקיפין.

2. עסקאות ישירות.

3. עסקאות של תנאי העסקה של דירקטור.

יש אבחנה בין עסקה חריגה ועסקה רגילה:

-          עסקה חריגה – שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה או עסקה שהיא לא בתנאי שוק. בדרך כלל יש חששות "שתפרו" אותה בשביל מישהו, ולאו דווקא לטובת החברה. או שעסקה שעלולה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה.

-           אם מדובר בעסקה לא חריגה, מספיק אישור הדירקטוריון. אם מדובר בעסקה שיש לבעל משרה עניין אישי והיא גם חריגה (סעיף 272) אז צריך אישור של וועדת הביקורת (וועדה רגישה שנמצאים בה דירקטורים חיצוניים שאין להם עניין אישי בחברה) ולאחר אישור הוועדה הדירקטוריון צריך לאשר אותה.

-          אם מדובר לגבי תנאיי כהונה והעסקה של נושא משרה (סעיף 273) וכן עסקה חריגה בחברה ציבורית (סעיף 275), אז צריך אישור של וועדת ביקורת, של הדירקטוריון וגם של האסיפה הכללית.

דירקטוריון שהוא בעל עניין אישי בעסקה מסוימת, יש חובת גילוי, אבל הוא חייב להימנע בכל ההצבעות ולצאת מן החדר בכל הקשור לעניינו.

אך אם בעסקה מסוימת יש לרוב הדירקטורים עניין אישי? במקרה כזה סעיף 278(ב) הם יכולים להיות נוכחים, אחרת לא יהיה פורום שיקבל את ההחלטה וצריך את האישור של האסיפה הכללית.

נשאלת השאלה – מה קורה אם מתברר לאחר אישור עסקה שהיה לנושא המשרה עניין אישי? יכול להיות שלא יהיה תוקף לעסקה כלפי החברה וכלפי נושא המשרה (סעיפים 280 ו- 281) במקרים מסוימים – הסעיפים מדברים גם על בעלי שליטה. אם חברה עשתה עסקה והעסקה לא עברה את הפרוצדורה המתאימה – יכול שלא יהיה לה תוקף.

סעיף 256 – הפרת חובת האמונים של נושא משרה.

אם החברה מבצעת עסקה עם גורם שלישי חיצוני ונתגלה מאוחר יותר שלנושא המשרה היה עניין אישי? האם החברה יכולה להתנער מעסקה כזו?

אם מתברר שהצד השלישי היה תמים – אי אפשר לבטל את העסקה. אם לא, ויתברר שהוא ידע, או שעליו היה לדעת, על העניין האישי של נושא המשרה ולא התבצעה הפרוצדורה הראויה – אם אז אפשר לבטל את העסקה.

נושא המשרה הפר את חובת האמונים שלו כלפי החברה ועליו לפעול לטובת החברה ולהימנע מניגוד עניינים.

סעיף 256(א) – אם נושא משרה הפר חובת אמונים – יחולו הדינים של הפרת חוזה בשינויים המתחייבים.

סעיף 256(ג) – החברה יכולה לבטל את הפעולה, או לתבוע מאותו אדם שלישי את הפיצויים המגיעים לה מנושא המשרה, גם אם היא לא מבטלת את העסקה עם אותו צד שלישי.  (לדוגמא, אם החברה התקשר עם גורם נוסף לאור העסקה והיא כבר לא יכולה לבטל אותה)

ועדת הביקורת – אחד התפקידים החשובים שלה לבדוק עסקה כאשר יש עניין עם אחד מנושאי המשרה.

היא מנוייה בסעיפים 114 ואילך.

היא מחויבת בהקמה בחברה ציבורית. בחברה פרטית זה מצוי הרבה פחות, אבל למנות ועדה כזו באופן וולנטרי.

גוף שחברים בו דירקטורים, המספר המינימאלי של חברי וועדת הביקורת 3, וכל הדירקטורים החיצוניים יהיו חברים בה. דירקטור חיצוני – דירקטור שחייבים למנות בחברה ציבורית, שאין לו שום עניין אישי בחברה: הוא לא שכיר, לא בעל מניות, גם לא קרוב שלו קשור לחברה, הוא חף מאינטרסים אישיים בחברה.  הוא אדם שאמור להגן על האינטרסים של הציבור. כל מי שהוא דירקטור חיצוני חייב להיות חבר בוועדת הביקורת.

אם הם נותנים שירות של קבע, יש חשש שהם לא יבקרו את עצמם באופן ראוי, וכמו כן הם מפחדים לתת ביקורת כי לא יזמינו מהם שירותים יותר. בעל שליטה או קרובו לא יהיו חברים בוועדת הביקורת. וועדת הביקורת צריכה לכלול אנשים כמה שפחות משוחדים.

תפקידי הוועדה – מעין שיפוטיים, קבלת החלטות והכרעות בעסקאות מיוחדות (בעלי עניין ונושאי משרה), וכן תפקידי פיקוח.

בנוסף – יש לבדוק את הניהול העסקי של החברה, לגלות ליקויים, הם צריכים להיות בקשר עם גורמים מבקרים שונים – רו"ח חיצוני ומבקר פנימי, צריכים להחליף איתם מידע.

בין היתר, הם בודקים מסמכים ודוחות כספיים.

ועדת הביקורת ממליצה גם על מועמד למשרת המבקר הפנימי של החברה– סעיפים 146 ואילך.

גם פיטורין והדחה של מבקר פנימי יתבצע על ידי הדירקטוריון לאחר יוזמה של וועדת הביקורת.

המבקר הפנימי : דירקטוריון של חברה ציבורית חייב למנות מבקר פנימי, המבקר הפנימי הוא אדם שצריך להיות שכיר בחברה. העדיפות היא שהוא יהיה כפוף רק לדרגות הכי גבוהות בחברה, הרצוי ביותר זה שהוא יהיה כפוף רק ליו"ר הדירקטוריון זאת על מנת שיחשוש מכמה שפחות אנשים.  כן אסור שהרו"ח המבקר של החברה יהיה המבקר הפנימי שלה. כדי שיהיה כמה שפחות שיקולים מנוגדים.

זה אדם מתוך החברה שאמור לבקר את החברה עד שכבת ההנהלה ואפילו את המנכ"ל. מי שנותן ומבקר את החברה ואת הדירקטוריון הוא הרו"ח, הוא מבקר את הדוחות הכספיים שמכינים הדירקטוריונים.

המבקר הפנימי לא בודק את הדירקטוריונים, הוא חייב לדווח לוועדת הביקורת.

חוק הביקורת הפנימית, משנת 1992 – מטיל חובה על גופים ציבוריים למנות מבקר פנימי. קבעו כללים מי יכול להיות מבקר פנים, איזה ניסיון צריך להיות לו, איזה מבחנים הוא צריך לעבור.

חוק החברות בנושא המבקר הפנימי מפנה לחוק הביקורת הפנימית:

כשירות – חייב להיות יחיד ולא תאגיד, תושב ישראל, אדם שלא הורשע בעבירה שיש עימה קלון, בעל תואר אקדמי או עו"ד או רו"ח ושרכש ניסיון של שנתיים לפחות בעבודת ביקורת או שהשתתף בהשתלמות מקצועית שאושרה על ידי הוועדה לענייני השתלמויות.

הכפיפות – סעיף 148, המינוי בא מוועדת הביקורת והיא גם מפטרת. הממונה הארגוני על המבקר הפנימי יהיה יו"ר הדירקטוריון או המנכ"ל – כפי שיקבע בתקנון, בהעדר הוראה אחרת בתקנון יהיה כפוף לדירקטוריון. ישנה בעיה מכיוון שהמבקר אמור לבקר גם את המנכ"ל.

תפקידו – לבדוק בין היתר: תקינות פעולות החברה מבחינת השמירה על החוק ועל נוהל עסקים תקין. סעיף 151.

לגבי הפסקת כהונה – לא תופסק שלא בהסכמתו. וועדת הביקורת צריכה לאשר זאת, והדירקטוריון הוא זה שמפסיק את הכהונה, צריכה להינתן לו זכות שימוע לפני הפסקת פעילות.

על מנת למנוע ניגוד עניינים – אסור לו לפעול בשום משרה אחרת מלבד להיות אחראי גם על תלונות הציבור ותלונות העובדים. אסור שיהיה לו מחוץ לגוף שבו הוא מבקר פנים למלא תפקיד שעלול ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו כמבקר.

צריך לתת לו כלים וסמכויות:

- רשאי לדרוש ולקבל כל מסמך או מידע ברשות החברה ועובדיה שעוזרים לו במילוי תפקידו.

- הוא רשאי לדרוש ולהיכנס לנכסי החברה. הוא יכול לתת סמכויות לכפופים לו.

- יש עליו חובת סודיות, אלא אם הגילוי דרוש לצורך מילוי תפקידו, או מכוח חוק.

סעיף 152 – יעביר את הממצאים שלו ליו"ר דירקטוריון, יו"ר ועדת הביקורת ולמנכ"ל.

חובת הזהירות של הדירקטורים

מדברת על רמת המקצועיות שנדרשת מדירקטורים ונושא משרה, סעיפים 252 ואילך.

נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין: חוק שמסדיר, לא באופן ממצה, את ענייני הנזיקין – מצב שאדם גרם במעשה או במחדלו לנזק לאדם אחר כשזה נעשה במסגרת התנהגות פסולה שנקראת עוולה, שמצויה ברשימת עוולות.

עוולת הרשלנות – מצב שבו אדם עושה מעשה או נמנע מלעשות מעשה שאדם סביר ונבון לא היה. אם כתוצאה ממעשה הרשלנות נגרם נזק אז הרשלן חייב לשלם את הנזק.

סעיף 36 רשלנות מקצועית – עושים השוואה מול בעל מקצועי סביר ולא כל אדם, צריך לבחון מול אדם כשיר וסביר שעובד באותו משלח יד.

סעיף 252 מתכוון בכך שדירקטור אמור לפעול כפי שדירקטור סביר היה אמור לפעול במקרים כאלו ואחרים

למען הסר ספק סעיף 253 – אדם נבדק מול נושא משרה סביר באותה עמדה ובאותן נסיבות. הוא מחויב לקבל ולאסוף מידע רלוונטי ואף לקבל ייעוץ אם יש צורך בכך.

כיום יש חובה למנות דירקטורים עם מומחיות חשבונאית ופיננסית ועליהם יש חובת זהירות גבוהה יותר מכיוון שהדרישה מהם יותר גבוהה, אמור להיות להם יותר ידע.

יש חובה שלפחות אחד מהדירקטורים החיצוניים יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית (דירקטור חיצוני הוא כזה שאין לו שום קשר כלשהו לחברה ודעתו אמורה להיות נקייה לחלוטין משיקולים אינטרסנטים אחרים, יש חובה שבכל קבוצת דירקטוריון יהיו לפחות 2 דירקטורים חיצוניים, שיקולם אמורים להיות טהורים נטו לטובת החברה)

סעיף 253א' – על מנת למנוע עיוות שתהיה חובת זהירות גבוהה יותר ולהמעיט את האחריות של הדירקטורים האחרים קם הסעיף, שאומר במפורש שלדירקטורים עם המומחיות החשבונאית אין להם אחריות גבוהה יותר מדירקטור רגיל והוא ייבדק אל מול דירקטור סביר בכל החלטה שלו.

פס"ד בנק צפון אמריקה: בנק צפון אמריקה נגד ארווין זוסמן ואחרים.

המקרה :היה בנק, שקראו לו צפון אמריקה, שהיו בו מנהלים רמאים שביצעו עסקאות פיקטיביות במיליונים ורוקנו את הבנק מנכסיו. פעולות אלו נמשכו לאורך שנים וכשהבנק התמוטט עלתה השאלה היכן היו הדירקטורים ?    איך יכול להיות מצב שיש בנק ומרוקנים אותו במשך שנים והדירקטורים "ישנים" ולא עלו על כך. התברר שהדירקטורים כלל לא היו מיומנים בעבודתם ולמעשה לא עשו כלום. עלתה הטענה שהם התרשלו ואיך יתכן שלא שמו לב לכך. בית המשפט קבע שהדירקטורים לא הכירו את הדמויות הפועלות בחברה והם התרשלו בתפקידם. הדירקטורים טענו שעבדו עליהם אך בית המשפט פסק שהסכמה להיות דירקטור היא מעין הצהרה מטעמו של הדירקטור שהוא בעל כישורים מתאימים לתפקיד.

בפסק הדין קבעו את העקרונות המנחים לחובת הזהירות של הדירקטורים :

- הדירקטור חייב להיות מעורה בנעשה בחברה.

- הדירקטור חייב להכיר את העסקים – ממה מרוויחה החברה, מה תחומי העיסוק שלה.

- הדירקטור חייב להכיר את דמויות המפתח. את מבנה הדירקטוריון, את ההנהלה הבכירה, להכיר את מבנה הביקורת הפנימית.

למעשה מה שנקבע הוא שלדירקטורים דרושה התמצאות במצב הפיננסי ובדוחות הכספיים, הם צריכים לעבור בצורה מעמיקה על הדוחות, לדעת מה קורה במצב הבנק, ולעבור על כל ההערות של רואי החשבון. הם היו צריכים לבדוק את התוכנית של המבקר פנימי שהם לא עשו, היו אמורים לעבור על תוכנית העבודה שלו, הדירקטורים טענו שהם לא היו בישיבות ולא ידעו מה קורה, והם היו אמורים להיות בפגישות באופן קבוע. לא ניהלו פרוטוקולים של הישיבות, גם של הועדות וגם של האסיפות, והאדם שלא היה בפגישה, היא אמור לעבור על החומר, אך בכלל לא היו פרוטוקולים.

הדירקטור צריך להכיר את המנהלים ולהתייחס להם בכבדו וחשדהו.

קרה דבר מעניין: התברר שהמפקח על הבנקים התריע מזה תקופה ארוכה על מצבו המחמיר של הבנק, והם היו אמורים לקרוא את הדוחות האלה, והם לא קראו את הדוחות. בית המשפט קבע שהם היו צריכים לבדוק דוחות כאלה חשובים. והם נתבעו בגין רשלנות, כי לא מילאו את חובת הזהירות.

בית המשפט חייב אותם לשלם מאות מיליונים לפיצויים ללקוחות וגם למדינה. עד היום יש דירקטורים שנרדפים.

סעיף 253 – הם צריכים לקבל מידע שהוא רלוונטי לגבי קבלת החלטות.

איזה כלים נתנו להם?

סעיף 256 ואילך – זכויותיו של דירקטור.

לכל דירקטור יש זכות לבדוק את מסמכי החברה, לקבל העתקים מהם, לבדוק את נכסי החברה ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו של דירקטור (כמו של מבקר פנים).

אם לחברה יש חשש שדירקטור פועל שלא בתום לב, יש אפשרות למנוע ממנו את הבדיקה – הגנה עצמית של החברה (שכבת ההנהלה הרגילה ושאר הדירקטוריון).

סעיף 239 ואילך – דירקטורים חיצוניים, בעלי מעמד מיוחד, ללא זיקה לחברה, גורם אובייקטיבי לטובת הציבור בכללותו. יש חובה למנות לפחות 2 כאלה בחברה ציבורית. כדירקטור חיצוני צריך להיות אדם בעל כשירות מקצועית או מישהו שהוא בעל מומחיות חשבונאות או פיננסית.

הגדרת זיקה בסעיף 240.

דירקטור חיצוני יש לו זכות גם לעיין במסמכים של חברה קשורה. זה לא דבר רגיל, ולכן הזכות הזו מותנית בפניה לבית משפט, זו לא זכות אוטומטית.

סעיף 266 – זכות של כל דירקטור (פנימי וחיצוני) להחזיק יועצים לצורך ביצוע תפקידו, במקרים מיוחדים. היועצים הם על חשבון החברה אם כיסוי ההוצאה אושר על ידי הדירקטוריון של החברה או בית המשפט.

מהם אותם שיקולים שישקול בית המשפט בבואו להחליט בבקשה כזו: בין היתר האם המומחים של החברה אינם מספיקים לצורך עניין זה, יש לבדוק את הסבירות של הסכום המבוקש בהסתמך על מצבה הכספי של החברה ובפרופורציה לעסקה המבוקשת.

שדירקטור חושש שנושא משרה עומד לעשות פעולה שהיא הפרת חובה – כדי למנוע זאת – הוא יכול לפנות לבית המשפט.

לדירקטור יש הרבה אחריות, חובת האמונים, הזהירות וגם מצד שני נותנים לו כלים.

סעיף 267 – דירקטור רשאי לפנות לבית המשפט אם יש לו יסוד סביר שנושא משרה בחברה עומדת לבצע הפרה של אחד מהנהלים לפיו אמור לעבוד.

עסקאות עם בעלי עניין – סעיפים 268 ואילך

כשיש עסקה שאחד מבעלי העניין בה יש לו עניין אישי בה. עליו לדווח לחברה על האינטרס שיש לו.

ישנן רמות חומרה מסוימות, ככל שיש לנו עסקה שיש לנו יותר חששות לגביה, רמת האישורים הנדרשת היא יותר גבוהה.

אם מדובר בעסקה שיש בה לנושא משרה עניין אישי אך היא לא חריגה אז מספיק אישור הדירקטוריון לעסקה זה, משמע נושא המשרה מדווח על כך לדירקטוריון והדירקטוריון מאשר אותה.

בעסקה חריגה צריך להגיש את תנאי העסקה לועדת הביקורת שתאשר אותה ולאחר מכן גם את אישור הדירקטוריון.

אם מדובר על תנאי כהונה והעסקה של נושא המשרה עצמה או בעסקה חריגה בחברה ציבורית, צריך אישור לעסקה שכזו של ועדת ביקורת , של הדירקטוריון ולאחר מכן צריך אישור של האסיפה הכללית.

בכל המקרים הללו יש חשש שנושא המשרה יהיה מוטה מידי בביצוע העסקה ולכן נדרשים כל האישורים של הממונים מטעם החברה.

דרושים בדחיפות ניצבים לפרסומות, שכר גבוה מאוד למתאימים, לחצו לפרטים!


 

צור קשר - אודות - הפוך לעמוד הבית - הוסף למועדפים
Copyright © 2008-2015 CKing. All rights reserved