סניור יעקב נחשון |
ריקוג'ה |
עשיר, קמצן כילי, אדיש
לנזקקים בן 35 |
בתולה בת 20, בת טובים |
עם הארץ, רע מראה טרוט
עיניים,לבוש בצורה הדורה, "פניו מבהיקים כמשוחים בשמן" פיאותיו
מרוטות משולי קרחתו. |
נאה וחסודה, בעלת
עיניים טובות וטהורות,חמודה ויעלת חן- אם הניחה מבטה על מישהו
הייתה משכיחה ממנו כל צער וכאב. |
גרוע שבגברים |
עטרת תפארת שבנשים |
אשף אלם |
בת מלכה (נתכשפה ע"י
האשף) |
אדיש לנזקקים "יושב
כבול עץ"
"לב ברזל ומצח נחושה" |
נדיבה, בעל קו חנון
ואהוד "אין מצווה ואין דבר צדקה בעיר של תיתן חלקה בעין יפה". |
"נזם זהב באף חזיר",
מדומה לנחש |
מדומה ליונה הנקלעת
למאורתו של הנחש. |
הדמויות
דיכומטיות- היא מושלמת ,מלאכית טהורה וזכה ואילו הוא כילי, קמצן וטיפש.
בדמותו של
המספר ישנם סממנים של מספר עממי – כדי לעורר מתח וסקרנות, הוא חוזר פעמים
מספר על החידה. הוא נראה כאחד מבני הקהילה שלא יודע את משמעות הסוד.
המספר "מתבל" את דבריו באמרות ובפסוקים בעלי גוון הומוריסטי.
מבנה הסיפור:
אקספוזיציה -
המספר מתאר את מעמד העשירים הקמצנים, הוא עושה הכללה ביקורתית על קבוצה
זו. הוא עושה הכרות עם הדמות של הקמצן העשיר, יעקב נחשון.
הסיבוך –
הסוד הגדול והכמוס: מתן הצדקה ע"י הסניורה ריקוג'ה ( בבית
הקמצן צמחה נותנת צדקה).
השיא –
חשיפת הסוד בפני בעלה.
סיום –
דידקטי וסגור. בני הקהילה מסכמים את המסר המרכזי של הסיפור "...והיו
שאמרו :ודאי בגלל מעשי זיוף ותרמיות כאלו- העולם מתקיים . . ."
הסיפור מספק
בעקיפין תשובה לאלה שערערו על הסדר המוסרי הקיים בעולם: "רשע וטוב
לו,צדיק ורע לו". סוף הסיפור מציג את התשובה שאלוהים בדרכיו המופלאות
סידר את הדברים כך שריקוג'ה עשתה מעשי צדקה מרובים כל כך והקמצן שחס על
כספו סופו שחילק בעל כורחו כסף רב לעניים.
מוטיבים:
באים להדגיש
את ההבדלים בינהם.
אור ועיינים.
בפתיח "כאורו
של ירח המפציע ועולה...עיניים טובות וטהורות"
בסוף "פניה
מאירות עיינים מבהיקות..."
דימויים
של בעלי חיים
: נחש, יונה, חזיר.
זוהי מעשייה עממית:
"אומרים ש...." משהו שנמסר, מסופר על טיפוסים עממים ידועים, על מעשה
שהיה, "כידוע..." מפה לאוזן, בסיום: "מששמעו....יאמרו...והיו שאמרו .
..".
הסיפור נכתב
בעברית גבוהה, ומשולבים בו ניבים ופתגמים, דימויים ושפה ציורית (בדף
רשימה של ניבים וביטויים).
אם נשווה את סיפור זה ל"מחרוזת" של ג.ד מופסן המסר שונה:
ב"מחרוזת"
הזיוף הוא מקביל לאשיותה של הגיבורה, רצונה להיות מה שהיא לא.
ב"סובבתהו
בכחש" התכשיטים המזויפים הם האמת הטהורה של אדם טהור –צדיקה בכל מובן
המילה.
יש אירוניה
בכך שהצורף שעיסוקו בזהב (חומר) הוא שותף לעשייה רוחנית שמלוה אותו לדרגה
של מלאך.